אז ככה;
אני והבן זוג שלי נפרדנו באשמתי. ועכשיו אני אתחיל לספר את כל הסיפור:
התחלנו לפני חודש וכמה, בהתחלה הכל היה מדהים, דיברנו על הרקע של שנינו, הבעיה שלי היא שאני לא זכרתי כמעט כלום. ואפילו שכחתי מתי היום הולדת שלו. הוא סיפר לי דברים ממש פרטיים, כמובן שלא הלכתי וסיפרתי אותם.
אנחנו אוהבים אחד את השניה, עדיין. הסיבה הראשונה שבגללה רבנו היא כי אני לא זכרתי את הדברים הפרטיים שהוא סיפר לי, ושלא הצלחתי לנהל איתו שיחה נורמלית כמו כל בן אדם. כל הזמן שתקתי כשהוא שאל אותי שאלות שלא ממש ידעתי איך אני אמורה לענות עליהן. הבטחתי לו בפלאפון בלילה שזה לא יקרה יותר ואני אדבר איתו בפתיחות. והצלחתי לעמוד בזה עד הפעם השנייה שבה חזרנו לעבר, לא זכרתי את הסיפור עם ההורים שלו, לא זכרתי את הרקע שלו.. והוא חושב שאני לא זוכרת כי הוא לא חשוב לי, וזה לא נכון. כי הוא ממש חשוב לי.
הברזתי משני שיעורים בגלל המצב רוח שלי וכשהוא גילה את זה הוא דיבר איתי והבטחתי לו שאני לא אבריז יותר. ובאותו היום חזרנו, ואז הבטחתי לו שזה לא יחזור על עצמו, ונהיה לנו הסכם. שאם אנחנו רוצים לעשן, אנחנו עושים את זה ביחד. והפרתי אותו כי חברה שלי הלכה לעשן אז ממש רציתי ללכת איתה. ובעצם שמתי זין על הכל, ועכשיו אני נגעלת מעצמי כל כך. אני כל כך צבועה, וילדה קטנה ושקרנית. איך אני גורמת לו לבטוח בי בפעם האחרונה? אני לא רוצה לסיים את זה אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025