לא מצליחה לסלוח לו ולהמשיך הלאה והוא אח של החברה הכי טובה שלי. לספר לה?

היי קוראים לי ליאור ואני בת 21 מחיפה.
עברתי הרבה בחמש-שש שנים האחרונות מאד התבגרתי והשתנתי.
בתקופה התיכון הייתי ילדה שמנה מאד, חסרת ביטחון עצמי ולא מטופחת במיוחד עקב בעיה רפואית שאפשר להגיד שהוציאה לי בכלל את החשק לנסות להוציא מעצמי משהו טוב.
מאז הגיוס שלי ועד היום עברתי הליך שתיקן את הבעיה, רזיתי המון, צברתי ביטחון עצמי במהלך השירות כמפקדת ואני לא רוצה להגיד שהשתנתי כי אני עדיין אותה ילדה רגישה, נאמנה, מצחיקה ושנונה שהייתי, רק הרבה יותר חזקה ועומדת על שלה.
מכל הדברים שעברתי והצלחתי לשים מאחוריי דווקא את הדבר הבא אני לא מצליחה לשכוח.
במשך השנים האלה, בעצם מאז השנה הראשונה של התיכון מלווה אותי חברה שהכרתי בכיתה י' ואני והיא התקרבנו מאד בשנה האחרונה ועכשיו אנחנו הכי טובות.
אני אומרת בלב שלהם שהיא הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם (להוציא משפחה קרובה) וגם הכי אהבתי עד היום, היא האור שלי.
הבעיה מתחילה עם אח שלה, יש לה אח שגם היה איתנו בבית הספר ואיך נגיד, בתקופת התיכון הייתי מאוהבת בו ברמות קשות (הכרתי אותו לפני שהכרתי אותה) וכמובן שלה לא היה מושג (או לפחות זה מה שאני משכנעת את עצמי כי בסה"כ היא קוראת אותי די טוב).
מה שקרה זה שכמו מתבגרים רבים יום אחד הוא השתנה והפך מהילד החמוד שהוא היה לבחור די דורסני שלא חוסר במילים ועקיצות שהתפרצות בעיקר לכיוון שלי ובנינו, לא היה חסר הרבה בשביל לשבור אותי באותה תקופה כי התמודדתי עם הרבה דברים.
מכל האנשים שפגעו בי בחיים על המראה וגם הרגישות (ולא חסרים), ממנו הכי נפגעתי כי אהבתי אותו, כי ציפיתי ממנו, כי חשבתי שהוא אחר.
השנים עוברות ולצערי אני ממשיכה לראות אותו בלי הפסקה כי אני נפגשת איתה כמעט כל יום, אני רואה אותו אצלה בבית, אני רואה אותו ביציאות ואני לא מסוגלת לספר לה למה אני כל כך סולדת ממנו, למה כל כך קשה לי לראות אותו.
איך אני אגיד לה שהייתי מאוהבת באח שלה והוא שבר לי את הלב? אני מפחדת שהיא תלך בצורה טבעית לצד שלו או שזה יפגע בחברות שלנו אבל אני פשוט לא מצליחה לשים את זה באחוריי ולהמשיך הלאה.
נציין שבכל הפעמים שאני רואה אותו הוא אומר לי שלום יפה, מחייך.. הוא המשיך הלאה אין ספק, הרי זו אני שנשארתי עם הצלקות.
איך הייתם פועלים במקומי? הייתם מספרים לה? איך הייתם שוכחים וממשיכים הלאה?
תודה רבה מראש לעונים :)