שלום,
קצת קשה לי לכתוב כאן, אבל אני אוזרת אומץ ושופכת בפניכם את עלילת הדם שהעלילו עליי ועל ההשפלות שאני חווה מדי יום, אבל קודם כל, אני כותבת הקדמה קצרה:
לכאורה נראה שהחיים שלי מושלמים. יש לי הורים מדהימים ואחות מהממת. כל המשפחה אוהבת אותי, וההורים שלי מעניקים לי כל דבר שהם רואים שאין לי. אבל הם לא יכולים להעניק לי דבר אחד: חיי חברה ראויים.
כולם אומרים לי שאני יפה (אני לא חושבת שאני כזאת), ואני מצטיינת בלימודים. כל הילדים בכיתה יורדים לחיי, קוראים לי ״חנונית מלשנית״, מקללים אותי ובאופן כללי גורמים לי להרגיש הכי גרוע אם עצמי. קוראים לי שמנה (ואני לא!), אף בת לא רוצה להיות איתי, וכולם שונאים אותי. ואני לא יודעת למה! אני משתדלת להיות בסדר עם כולם, מפרגנת לכולם ומחלקת שיעורי בית בחינם ולא גובה אפילו חיוך בתמורה.
את עלילת הדם העלילה עליי מישהי שחשבתי שהיא חברתי הטובה ביותר. מתחילת שנת הלימודים נרקמה חברות בינינו. היא הייתה מגיעה אליי ואני הייתי מגיעה אליה, היינו מדברות והייתי עוזרת לה במקצועות שקשים לה. ואתמול, הייתי אצלה. אני מנהלת יומן אישי בטלפון הנייד, והיא, בשיא חוצפתה, פתחה את היישום בו אני כותבת את היומן. ביקשתי ממנה בעדינות שתחזיר לי אותה, וכשהיא צחקה צחוק רע ואמרה שהיא לא מוגנה ומאוד רוצה לקרוא רכילות עליי. ואז, החלטתי למשוך ממנה את הטלפון. היא נפלה מהמיטה (מעצמה!), ואני לקחתי את הטלפון שלי. היא גירשה אותי מהחדר שלה ונעלה את הדלת. לאחר חצי שעה שמעתי קולות בכי מהחדר שלה. היא יצאה מהחדר שעל כל היד שלה סימנים כחולים ואדומים וטוענת שאני עשיתי לה את זה (ואני לא!). את הסימנים האלה באמצעות נשיכות ובעיטות. למחרת סיפרה את זה לאמה ולכל ילדי הכיתה. כולם צוחקים עליי ומרכלים עלי. מרגישה מושפלת! אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות