פוחדת שאשרת בתפקיד גרוע ואאכזב את ההורים

אז קודם כל היי...
(אני בת 17 ואני הולכת להתגייס עוד כשנה בערך.)
לפני כמה חודשים היה לי זימון למיון לתפקיד כלשהו מהמנילה שמאוד רציתי ונחשב די טוב. לצערי לא יכולתי להגיע אליו, רציתי לדחות אבל לא נתנו לי מועד אחר. הסברתי את זה למיט"ב ושלחתי מיילים והודעות רבות אבל אמרו שיש רק מועד אחד ואין מה לעשות.
סבבה, מאוד התאכזבתי והתבאסתי אבל ראיתי שיש עוד תפקידים שאני יכולה להתמיין אליהם.
הבעיה היא שבאותה תקופה לא התעמקתי יותר מדי בכל ההתנהלות של המיונים ובאמת הקטנתי ראש בנושא.
מה שהתברר היה שזה שלא הגעתי לא נחשב לויתור מידי על התפקיד ובעצם המשכתי להיות רשומה אליו. כשגיליתי את זה ישר התקשרתי ואמרתי שאני רוצה לחתום ויתור.
מה שאוכל אותי מבפנים הוא שיכול להיות שהייתי צריכה להודיע מראש שאני לא אגיע, וזה ייחשב ישר כויתור.. לא יודעת.
בגלל זה כל פעם שביקשתי להתמיין לתפקידים אחרים, אמרו לי לחכות שהויתור יתעדכן (לפי דברם זה צריך לקחת כשבוע) כי הוא חוסם את כל השאר. עבר שבוע, עברו שבועיים, הויתור לא מתעדכן ואני מפספסת מיונים.
באמת שלא היה לי מושג מה לעשות, התקשרתי ושלחתי פקסים אבל לא עזר.
בקיצור נתקעתי במבוי סתום. ואז הגעתי ללפני מספר ימים שהתקשרתי למיט"ב והודיעו לי ברשמיות שכל המיונים, כולל הכול, מה שאי פעם הייתי רוצה להתמיין מהמנילה - הסתיים.
מאז אני כבר כמה ימים מוטרדת ומפחדת ולא מפסיקה לחשוב על זה. נשארו לי תפקידים שלא דורשים מיונים אבל כולם לא מאתגרים ואני לא מתחברת אליהם.
השנה הזאת בכלל הפכתי להיות אדם נורא אופטימי וניסיתי כמה שיותר לשמוח וליהנות מהחיים, אבל ההודעה הזאת שברה אותי.
ולמה כתבתי בכותרת שיש לי פחד שאאכזב את ההורים? כי הפחד הזה נובע בעצם מההורים שלי.
כל תהליך ההתמיינות הם ישבו לי על הוריד ורק דרשו שאנסה לקבל את התפקידים הכי טובים שאני יכולה, כלומר גם אני מאוד רציתי את התפקידים בשבילי אבל הרגשתי איך ההורים מלווים אותי בכל זה. התפקידים שנשארו לי כרגע, הם תפקידים פקידותיים כאלו שאני כבר רואה בראש את התגובה המזועזעת שלהם לשירות בהם, כי ממש ממש חשוב להם והם ציפו ממני להרבה כי ראיתי שהיו לי תפקידים די טובים...
הבעיה העיקרית שלי בעצם היא שאני לא מסוגלת להשקיט את המחשבות, אני כל כך שבורה ומבואסת ממה שעשיתי כאן ומזה שפספסתי ככה תפקידים שחלמתי עליהם ואפילו לא סיפרתי עדיין להורים מרוב פחד. שלא להזכיר שגם לפני השינה אני חושבת על זה הרבה, זה כבר נהיה לא בשליטתי אפילו... בקיצור - מוטרדת ברמות.
שוב, לא עבר עוד שבוע מאז שהבנתי את זה, אבל אני לא מסוגלת לצאת מההתבאסות.. אשמח לטיפים כלשהם מה לעשות בעניין. (אגב, אני אמרתי לנציגה בטלפון שיש לי עוד שנה לגיוס, אבל היא אמרה שפספסתי את הגיוסים למחזור הגיוס שלי ולכן אי אפשר להתמיין במיונים הבאים שייפתחו.. ככה שאני לא בטוחה שיש איך לצאת מזה)
המון המון תודה למי שקרא.