למה אני נמשכת רק לערסים ולבחורים שלא כדאי להתחתן איתם?

היי,
בזמן האחרון אני מנסה להבין למה אני נמשכת לערסים, כי אני יודעת שהם לא בנויים לחתונה, או לפחות חלקם, והנושא הזה קצת מעסיק אותי בזמן האחרון.
רוב הגברים שיצאתי איתם היו ערסים. כשאני אומרת "ערס" אני מתכוונת לערס אינטיליגנט (תתפלאו, יש דבר כזה ;)), אחד כזה ש"לא דופק חשבון" לאחרים, עושה מה שהוא רוצה אבל הולך לו, כריזמטי, מצחיק, שנון, ליצן כזה, "המנהיג" של החבורה, או לפחות שיש בו תכונה כזו של "לידר". בתוך כל האישיות הכריזמטית והכובשת הזו, יש איזו הפרעה אישיותית כזו או אחרת שמתבטאת בזה שהם: לא סיימו תיכון, אין להם בגרות, אין להם משמעת עצמית- מה שגורם לזה שהם לא יציבים מבחינה תעסוקתית, הם עשו צבא באופן חלקי, או שלא עשו בכלל, הם סוג של "פורעי חוק" קטנים, היו להם הרבה סטוצים, הם קצת פלרטטנים, שותים, מעשנים (סמים וסיגריות ביחד), אחד כזה שעובד בעבודת "כפיים" כלשהי (ואני אוהבת את זה) ועוד. זאת לא סטיגמה, אלה בחורים שיצאתי איתם :\.
אני לא יודעת למה, אבל מנסה להבין למה אני נמשכת לטיפוסים האלה, אבל משהו בפנים אומר לי שלא כדאי להתחתן עם מישהו כזה. אני קצת חוששת מזה בעתיד, כשארצה יום אחד להתחתן עם מישהו שאפשר לסמוך עליו ושיהיה יציב מכל הבחינות.
אני בחורה טובה, מבית טוב, בית טוב שאין לו קשר בכלל לכל הדברים האלה.
אני בחורה די שקטה, ביישנית לפעמים, לא שותה, לא מעשנת, חשובה לי השכלה, עבודה ויציבות בחיים.
אני רק אגיד, לצורך העניין, לאלה שיש להם ראייה פסיכולוגית ואולי יכולים לעזור לי להבין למה אני בוחרת ונמשכת לבחורים כאלה, שיש לי קשר מעולה וקרוב עם אבא שלי, אז ככה שאני לא מחפשת "מחליף". אבא שלי בנאדם מאוד יציב מבחינה רגשית, כלכלית ותעסוקתית ובנאדם מדהים כשלעצמו, שחלק מהתכונות שהזכרתי שיש בבחורים האלה, יש גם בו. אבל רק התכונות הטובות.
שמתי לב שהרבה פעמים גם ה"ערסים" נמשכים אליי, אבל אז כשהם מגלים שאני ילדה טובה מדי לטעמם, חלק מהם עוזב.
לעומת זאת, בחורים "מעונבים" ומקובעים, ממש לא עושים לי את זה.
אני מודעת לזה שלא הכל כ"כ חד משמעי כמו אולי הצגתי את זה, ושבחור "מעונב" יכול גם להיות מצחיק. אבל אני מדברת על סמך הנסיון שלי.
בחור מעונב= לא מצחיק, לא מעורר בי כלום, ואילו "ערס"= כן.
אז למה? מה יכולה להיות הסיבה? יכול להיות שאני מנסה לשים לעצמי רגל?

תודה רבה לכל העוזרים.