הגעתי לאתר הזה במקרה אחרי שקראתי טיפה מפוסטים של אנונימים פה—אני מקווה שגם אוכל למצוא פה מענה או כיוון לפתרון לבעיה שלי.
אני לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל או מאיפה התחיל הסיפור אבל אני סובלת בערך כל חיי מחרדה ודיכאון.
הייתי מודעת לעניין אבל מעולם לא חוויתי מצב קיצוני של חרדה משתקת לחלוטין. היו לי התקפים מזעזעים שבגללם הלכתי למיון.
אבל בקיצור, בתקופה האחרונה של כמעט שנה אני חוויתי אגרופוביה רצינית עם התקפי דכאון ומחשבות מזעזעות. ברמה של סיעוד. לא התקלחתי, כל היום הייתי ישנה ומסוגרת מתחת לשמיכה.
הפסיכאטר נתן לי ציפרלקס .
אני מרגישה שיפור עם הדיכאון יחסית, ועם ההתקפי חרדה אבל עד היום האגרובופיה לא נעלמה, קשה לי לתפקד. אני רוצה לצאת החוצה,להכיר אנשים, לעבוד, לקבל רישיון, ללמוד. לא להיות למה שהפכתי.
מיותר לציין,שניתקתי קשר עם כל סבוביי כך שאין לי חיי חברה.
את כל הכסף שאין לי אני מוציאה על מוניות בדרך לפסיכאטר ובחזרה מימנו כי קשה לי לעלות על אוטובוסים.
הפסקתי עם השיעורי נהיגה בגלל ההתקפים בנהיגה .
בקיצור,אם המצב ימשיך אני לא יודעת איך אוכל לשרוד ככה,גם מבחינה כספית וגם מבחינה מנטלית.
אני לא יודעת אם משהו ממי שקורא את זה עבר התקפי חרדה אבל ההתקפים שלי כל כך חזקים שאני חוששת שאמות .
כל השאיפות וכל החלומות שהיו לי נעלמו , אני ריקה מתוכן.
אני כבר אובדת עצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות