מייעצים וקוראים יקרים שלום:)
אני דובדבנית, מייעצת כאן באתר כבר תקופה. אני אוהבת לייעץ כאן לאנשים, וזה מביא לי סיפוק מסויים, במיוחד כשאני פותחת אפיק מחשבה חדש. נכון, אני לעיתים גם חורגת מהייעוץ ונכנסת לדיונים, שאינם בהכרח תורמים לשואלי השאלות. לעיתים אני גם צינית ועוקצנית, ואף לפעמים נפלטות לי מילים, שאינן במקום, למרות שאני משתדלת להימנע מפגיעות אישיות. לפעמים אני תקיפה יותר או פחות, לעיתים אמפתית ולעיתים פשוט אדישה. לא כולם מסכימים עם דעותיי ועם האופן בו אני מביאה אותן לידי לביטוי. וזה בסדר, מספר הדעות כמספר האנשים.
אך דבר אחד אני לא עושה, אני לא רודפת אחרי מייעצים כאן כדי לפגוע בהם אישית.
פגיעה ורדיפה אישית ברשת זו בריונות לשמה. אנשים לעיתים שוכחים שיש אדם מאחורי מסך, אדם שלא תמיד מסוגל לסנן ולהתעלם. כן, אני אדם כזה, למרות שאני מבינה שזה סך הכל ברשת, קשה לי להתעלם. זה נע בין הרגשת אי נוחות, כעס וכפויות טובה לבין באמת תחושת פגיעה. איני פעילה יותר מידי בפייסבוק ובשום רשת חברתית אחרת, אני אוהבת את הפרטיות שלי ולא מרגישה צורך לשתף ברשתות האלו, לכן הפעם הראשונה, בה נתקלתי אישית בבריונות רשת כנגדי, הייתה כאן, באתר שנועד לעזור ולייעץ לאנשים. זה מתחיל בשואלי שאלות, שדעתי לא עולה עם שלהם בקנה אחד, והם בוחרים לתקוף, לתקוף אותי אישית ולאו דווקא את דעתי, כשרק ניסיתי לעזור. עובר דרך כל מיני משתמשים שמתחבאים מאחורי אורחים ומנסים להעליב ולעצבן, ונגמר ב"יועצים" רשומים, הרודפים אחריי, לא כדי לעצבן, אלא כדי לפגוע. בהתחלה התנחמתי בידיעה שאלו ילדים, עברייני מקלדת. עד שהגיע הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. מייעצת בת 33, שהחליטה מסיבה תמוהה לרדוף אחריי בעצות שלי כאן. היא ניסתה לעצבן ולפגוע, הצלחתי לשמור על קור רוח מסויים, אך היא בסוף השיגה את מטרתה, התעצבנתי ופלטתי מילים מעליבות. למען האמת מאוד נפגעתי, לא מהמילים שלה, אלא מהעקשנות לפגוע בי ללא שום סיבה. שאלתי אותה למה היא עושה את זה, היא ענתה שהיא נהנת מזה, ומתכוונת להמשיך.
התעצבתי והתאכזבתי, אם אישה "בוגרת" בת 33 יורדת נמוך כל כך ומתנהגת כמו בריון, מה יש לצפות מילדים?
ועכשיו אני מגיעה להתייעצות שלי. זו אינה שאלה, גם לא פריקה, יותר בקשה ממכם לחוות את דעתכם ולעורר את תשומת לבכם לעניין הבריונות. מה עושים בעצם? האם אפשר להתמודד עם בריונות ברשת, ובאתר בפרט? אני מוצאת את זה חמור במיוחד, כשזה קורה באתר שנועד לעזור לאנשים. לבריונות ברשת יש גם תוצאות מזעזעות, כולם כבר שמעו על ילדים שהחליטו לסיים את חייהם בעקבות בריונות שחוו. אני כבר בוגרת, כן נפגעת במקום מסויים, אך אני יכולה להתמודד. ומה עם ילדים? כשאני שמה את עצמי במקומם, זה מזעזע. האם זו תופעה שאי אפשר להילחם בה, חלק מהמציאות החדשה שלנו? נכון, אפשר לנסות להתעלם, אבל לא לכולם יש עור של פיל, ולפעמים זו חודר דרך הרציונליות של "זה לא אמיתי, זה רק ברשת". כן, אפשר גם לדווח, אך את ההרגשה הרעה אף אחד לא יכול "להסיר", במיוחד כשזה קורה בשיטתיות.
מה דעתכם? חוויתם משהו דומה? מה הן דרכי ההתמודדות לדעתכם?
לרוב כשיש השפעה שלילית כלשהי בחיי, אני פשוט מנטרלת אותה, מתרחקת ממקומות ומאנשים שגורמים לי לתחושה רעה, משתדלת לפחות. אך אם אפרוש מהאתר, אני לא בעצם משחקת לידיים של אותם פוגעים?
תודה על זמנכם, ואני חייבת להגיד, שיש כאן כמה מייעצים שאני מאוד מעריכה. אני לא תמיד מסכימה, אך מכבדת את דעתם. וכולם בעצם משקיעים ועוזרים כאן:)
עדכון מדובדבנית,
שואלת השאלה
2016-02-16 07:18:04
תודה רבה לכל מי שהקדיש מזמנו לקרוא ולהגיב, לא ציפיתי שהשאלה תעורר כל כך הרבה עניין.
פריים אלפא תודה, אני אשתדל פעם הבאה להסתפק בעקיצה קטנה כמו שאמרת, ואם זה ממשיך, פשוט להתעלם, למרות שאצטרך לעבוד על זה.. דיווח לצוות האתר לצערי לא תמיד עוזר, כי הם חוזרים וכותבים את אותו הדבר, זה כמו משחקי חתול ועכבר. אסטרונאוטית, אני חייבת לך תודה.
בני, אביבית, דניאל, אור, מכל מלמדי השכלתי, ell91 , ערן, רז, Mishehu , מתוקה, Y_A , צ'ילי, רגיש, מי, כוכב, בן, שחר, מישהי, צח כארז, vvti , לא מקורית, לין ואני תודה רבה לכם על התמיכה והמילים החמות. רובכם ייעצתם לי לנסות להתעלם ולהתעלות מעל זה, וככה אנסה לעשות.
קיבלתי כאן גם ביקורת בונה WildRific ו Y_A אני לא מסכימה עם כל מילה שנרשמה, אך בהחלט אקח לתשומת ליבי.
לכל האחרים, שאומרים שמגיע לי ,שהבאתי את זה על עצמי, ושאני עושה בדיוק את אותו הדבר, פספסתם את הנקודה שלי. בהקדמה שלי רשמתי, שאני כן נגררת לפעמים לויכוחים ופולטת מילים שאינן במקום, אני לא טלית שכולה תכלת. אני כן מאתגרת דעות, ששונות משלי, כאלו שנודף מהן ריח שוביניסטי משהו, פרימיטיבי, מדכא, לא צודק, האשמת הקורבן, אי צדק, בגידה, ניצול, צביעות וכו'. אני תוקפת ומאתגרת את הדעה, לא את האדם אישית. לדעתי זה לגיטימי לערער על דעות, שאינן צודקות לדעתי. מי שכל כך בטוח, שדעתו נכונה, יוכל גם לנמק אותה. כן, לפעמים אני מערערת על הדעה בציניות עוקצנית. חלק במקום לבסס את דעתם, תוקפים אותי אישית. לעיתים אני מאבדת קור רוח ונגררת גם לפסים אישיים בלהט הרגע. הרבה יותר מידי תוקפים אותי אישית בעצות, בלי שום קשר לעצה עצמה, הם לא מערערים על דעתי אלא תוקפים אותי ומחפשים בנרות איפה אפשר להעליב ולפגוע. אין לי מטרה לפגוע באנשים כמו שעושים לי, אני לא רודפת אחרי משתמשים ומעליבה אותם ללא קשר לעצה שנתנו, זה בדיוק מה שעושים לי. אני לא רואה שום דבר לגיטימי בלהתייחס למוצא שלי ולסטריאוטיפים הבאים איתו, מצחיק שחלק מקללים אותי כ "שחורה", כשבחורף אני כבר ממש מתמזגת עם הקיר. כל אחד מחפש כל דבר, לא משנה מה, העיקר שיהיה מעליב מספיק, כל האמצעים כשרים במאבק, העלבת הורים, איחולי מוות, איחולי התאבדות וכו'.
אני רואה שהרבה ממכם נפגעו מעמדותיי כלפי הדת, אך אתם לא שמים לב כמה נזק אתם גורמים. להגיד לילדה, שבהריון מאונס, שהיא רוצחת, נראה לכם צודק? להפחיד ילדים, שעונשים כאלו ואחרים יפלו עליהם, אם יאוננו. להוריד נשים ולקרוא להן בשמות, רק כי שכבו עם הגבר שרצו בדייט שלישי, ולא חיכו עד שעברו דרך מוסד גזעני ושוביניסטי. אתם מקדמים את האג'נדה הדתית שלכם על גבם של שואלי השאלות. אני בטוחה שאף אחד ממכם לא יהיה סובלני מספיק כלפי דת האיסלם למשל, צביעות לשמה. אתם הרי חושבים, שאתם הכי צודקים בדרכם, למי לי אסור לחשוב כך על הדרך שלי? אם אתם רוצים ללכת בדרך הזו, בבקשה, אבל אל תגררו אליה אנשים, שאין להם דבר וחצי דבר עם הדת. ברגע שתצאו נגד כפייה דתית על אחרים, אז אכבד את דרכם. ואם מישהו נפגע מאמירות ציניות על הדת, ובכך, כנראה שהאמונה מעורערת משהו.
ועוד נקודה, פמיניזם קיצוני ואנטי גברים, באמת?! אשמח לפחות לציטוט אחד כזה. אני דווקא מאוד אוהבת גברים, אבל יודעת מאילו גברים להתרחק, בדיוק כמו שאני יודעת מאילו נשים להתרחק. אני אפילו לא מגדירה את עצמי כפמיניסטית. אבל היי, אני מצביעה, מביעה את דעתי, האקדמיה פתוחה בפניי, לא מתכוונת להיות עקרת בית, אז אולי אני כן פמיניסטית, זה הפך כבר לנורמה, שאפילו אינה דורשת הגדרה. בכל מקרה, מעולם לא תמכתי בפמיניזם קיצוני, הוא עושה יותר נזק מתועלת. שום קיצון אינו טוב אף פעם.
כל מי שאמר, שאני מבקשת ככה תשומת לב ומתבכיינת, נו באמת. אם הייתי רוצה להתבכיין הייתי מוסיפה כמה מוטיבים של בכי למשל. השאלה נכתבה מתסכול ולא מחיפוש תשומת לב. וכן, בהחלט רציתי גם לעורר תשומת לב לתופעה, שמתי לב שעושים את זה גם למייעצים אחרים, אבל אני הרגשתי כבר שזה חרג את גבול הטעם הטוב של ערעור דעותיי והפך פשוט לרדיפה. לא יודעת באיזה היקף המייעצים האחרים חווים את זה, חלק מהם מתנערים בקלילות אחרים פחות.