ברגע שהאור נכבה אני מתחילה לדמיין מהזוויות של העיניים רוחות/שדים/דמויות/וואטאבר שמתקרבים אליי, ואם אני לא מגיבה, אני מרגישה אותם נוגעים בי. ניסיתי אור קטן, אבל זה רק עושה עוד יותר צללים שמפחידים אותי. זה כבר שנתיים ככה (עם הפוגה קטנה שנה שעברה, אבל חזר חזק יותר השנה, וכל לילה גרוע יותר). אני נרדמת רק מתחת השמיכה ועם רעש לבן של מאוורר, כי בלי זה השקט מחרפן אותי ואני מתחילה גם לשמוע קולות. אבל עכשיו בחורף אבא שלי מתעצבן עליי שאני אתקרר ושזה מבזבז חשמל ומאיים לקחת לי את המאוורר. ניסיתי להסביר להורים שלי את זה אבל הם אומרים לי להתגבר על זה ושאני ילדותית וממציאה שטויות וכו. כל לילה אני מתכווצת בכדור בפינה של המיטה מתחת השמיכה ורועדת מפחד, לוקח לי שעות להרגע ולהרדם. מצד אחד אני מנסה להגיד לעצמי בראש שזה לא אמיתי ושאני מדמיינת וזה סתם, אבל כבר שמעתי מלא סיפורים על כמה זה אמיתי, אז למי להאמין? בנוסף, כל תמונה או סיפור קצת מפחידים או מלחיצים או קריפיים ברמה הכי נמוכה שיש, יכולים לגרום לי לא להרדם לילה שלם. וחברים שלי כבר מתעצבנים עליי כשאני מבקשת להפסיק סיפור מפחיד. ומתמונות אני לא יכולה להמנע כי אין להן סינון באינטרנט. אני חושבת שזה חרדה (בעוד המון נושאים חוץ מהלילה) אבל כמו שכבר אמרתי, ההורים שלי לא רוצים להאמין לזה ורק אומרים שאני צריכה להתבגר ולהפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה. זה מפריע לי כל כך ואין לי ממי לבקש עזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות