החבר שלי לא מקדיש לי תשומת לב, אני מבזבזת את הזמן?

שלום לכולם,
יש לי בעיה לא קטנה עם החבר שלי...

אנחנו יחד כבר שנה וקצת, שנינו בצבא הוא בן 22, אני 20, הוא החבר הראשון שלי ואני שלו.

אנחנו גרים נורא רחוק אחד מהשניה והוא הישתחרר לאחרונה אז עכשיו בכלל יותר קשה להיפגש, סה"כ אנחנו משתדלים להיפגש 2-3 פעמים בשבוע.
בתחילת הקשר הינו הדוקים ומאוהבים מאוד, בלי מריבות בכלל, רק חשבנו על מה אפשר לריב ולא מצאנו על מה, הוא היה מביא לי מתנה קטנה רק כי היה ראש השנה...
למרות שבזמן האחרון אנחנו רבים, לא יצא לי לקבל ממנו כלום ובקושי ניפגשים ומדברים... אמרתי לו שזה מפריע לי שאנחנו בקושי גם מדברים 5 דק' ביום (בהודעות, אף לא שיחת טלפון אחת)
וזה איכשהו נהיה לריב... בקיצור הוא רק מסביר לי שלא יוצא והוא עמוס בטירוף לפני השיחרור כי הוא גם עובד על דברים וגם עובד כל יום חוץ מיום אחד בשבוע.
הרגשתי מוזנחת, אבל מה אני כבר אגיד על זה?! - עזבתי את זה ופשוט סבלתי בשקט את הגעגועים.

אחד מהעניינים זה שלפני 5 חודשים בערך הוא הציע לי לעבור לגור איתו... קרוב לבית שלו בבאר שבע, ומאז הוא לא הזכיר את העניין הזה אף לא פעם אחת...
אני ממש לא יודעת מה הולך עם העתיד שלו ומה הוא באמת מתכנן ויקרה על פני השטח,
כרגע הוא לא מזכיר אותי בכלל כחלק מהשיחרור, מהעתיד שלו, מההצעה שלו לעבור לגור איתי.
אני מעדיפה לא לדבר איתו על זה כי בעצם זו החלטה שלו, ובסה"כ אני לא רוצה לבנות עליו, העתיד שלי בידיים שלי, אם הוא עדיין ירצה שנגור יחד ואני אהיה חלק מהעתיד שלו ברור שאסכים, סתם קצת מעליב להישכח...

לפני ארבעה ימים הוא התשחרר ולא מזמן אמרתי לו שאני מרגישה שהוא שכח ממני קצת, כי בכל זאת 3 דק' שיחה בהודעות זה בדיחה (שיחה שאני התחלתי)... אחרי שאמרתי לו את זה הוא פשוט התחיל להתעצבן, אמר שזה מעליב וכמה אפשר להסביר לי שזה לא המצב,
בסוף הוא אמר שהוא חשב שניפגש אבל הרסתי ל את החשק והוא לא רוצה לראות אותי... התקשרתי אליו בוכה וסתם לא יצא מיזה כלום. הוא אומנם אמר שהוא לא אוהב לראות אותי בוכה וזה מעציב אותו אבל אני לא מרגישה שהוא מתכוון לזה כל כך...
בזמן האחרון קשה לי להאמין לרגשות שהוא מביע, והוא בקושי מביע... כלומר, לפני שבוע בדיוק הוא אמר לי ש"לא באלו" להגיד לי שהוא אוהב אותי, פוגע נכון??? מה אני אמורה להבין?!

אני עדיין מאוהבת בו בטירוף והוא אומר שהוא גם בי, לפעמים הוא גם אומר "אני לא יכול בלעדיך" "אני אעשה בשבילך הכל", למרות שבזמן האחרון ממש פחות וגם מרגיש לי שהוא לא מתכוון לזה...

לצערי אני משתחררת רק עוד חודשיים, וכשהוא בבית כל הזמן אני פוחדת שאני אעלם, הוא הרי עסוק כל הזמן, עם חברים שלו והמשפחה, כל כך בקלות אני נעלמת לו מהראש, אני פוחדת שהוא באמת ישכח אותי ואז הוא יתרחק ויוותר עלי...
ואם זה ימשך ככה חודשיים או אפילו יותר אני אתחפן.
אני יודעת שזה נישמע שאני נורא תלוטית בו אבל עדיין, זה נורא מעליב/פוגע כשבן הזוג שאת כל כך אוהבת לא מראה סימני אהבה, וגם אם כן כאילו מישהו מכריח אותו או רק אחרי שאני אומרת...

כמו שאמרתי, דיברנו על זה וכמו שניראה זה סתם ימשיך שאני בצב של בכי עם עצמי ובלי היכולת להגיד לו על זה כלום כי הרי הוא יכעס, יגיד לי שאין לו כוח אלי ונריב שוב.
בזמן האחרון אני שוקלת אם כדי לעשות הפסקה עד שהוא יחליט שאני חשובה לו באמת ושהוא מסוגל לתת לי אהבה וחום כמו לפני חצי שנה, כי לפי מה שהוא אומר הוא אוהב אותי אפילו יותר.

אני כל כך אובדת עצות, מבולבלת, יש המשך לזה בכלל? אני מבזבזת את הזמן?
למה יוצא שאני תמיד בוכה לבד?
ללמוד לקבל כל כך קצת תשומת לב?
ואם לדבר איתו אז על מה? ניראלי שדיברתי איתו כבר על כל מה שמפריע...