לפרק את הקשר לומרת אהבה עצומה? אך לא לוותר על עצמי...

היי לכולם,
קוראים ליד דנה ואני בת 25 ומאורסת לבחור שגדול ממני בשלוש וחצי שנים.
אני לומדת חינוך בשנה ג' והארוס שלי עובד בתנועת נוער ויש לו תעודה של מורה דרך (בגלל המצב הביטחוני ומזג האוויר ועוד שטויות שהוא עשה ביטלו לו טיולים, ולא הייתה לו עבודה במשך כמה חודשים ודחפתי אותו למצוא עבודה והוא התחיל לעבוד בתנועת נוער)
הארוס שלי בן 28.5 וזה הקשר הראשון שלו והוא התחיל בצורה לא הכי טובה בהתחלה, הכרתי אותו במהלך לימודים של תעודת דרך, הוא גר מחוץ לבית קרוב לי ההורים שההורים ממנים את שכר הדירה חשמל ועוד (עד היום לומרת שאמרו לו שעוד שלושה חודשים החממה שהוא נמצא בה הולכת להיפסק), בזמן שהכרתי אותו הוא נכשל במבחן והתחיל ללמוד למבחן השני שלו (בסוף רק בשלישי הוא עבר) ולארוך כל הזמן הזה הוא לא עבד ואם הוא עבד זה היה לכמה חודשים והוא התפטר, ההתחלה הייתה קשה כי ברוב הקשר הרגשתי שהוא דואג רק לעצמו ובעל אהבה עצמית מאוד גדולה (שהוא התעורר בבוקר ואני ישנתי הוא הדליק את האור ועשה מלא רעש, ביום הולדת הראשון שלי אמא שלו קנתה לי את המתנות כולל ביום האהבה השני שלנו שגם אמא שלו הלכה לקנות את המתנות, העדפה של חברים שלו ומשחק כדורגל, שיקר לי מספר פעמים) בקיצר הכל היא ממש מבלגאן והיו לנו המון ריבים וניסיון לוותר על הקשר ממני, אבל הוא לא וויתר ותמיד בא אליי שאני רציתי לוותר. הכל התחיל ממש להשתפר לפני חצי שנה, והתארסנו והתכנון שלנו היה לעבור בספטמבר לגור ביחד ולהתחתן בחורף, לפני מספר ימים הוא אמר שאין עבודה בתחום הטיולים והוא רוצה ללמוד להיות מורה לשל"ח שזה מסלול של 4 שנים, מכיוון שאני הולכת לסטאז' שנה הבא והמשכורת שלי תהיה נמוכה כי אני לומדת פעמיים בשבוע דיברנו על זה שהוא יפרנס יותר בשנה הזאת ולאחר מכן בשנה השנייה המצב יהיה הרבה יותר טוב מבחינתי כי לא אהיה בסטאז', עכשיו שהוא רוצה ללמוד אני לא יודעת מה יהיה, המשכורת שלי לא תהיה גבוה וגם שלו כי הוא יצטרך לשלם ללימודים וגם אני ולא נוכל לעמוד בתשלומים האלו, ואם לא נגור ביחד זה אומר שגם החתונה שלנו תידחה והכל ידחה, מעבר לזה שאנחנו כבר צריכים לגור ביחד כי אנחנו רק מתראים רק בשישי שבת בקושי בגלל הבדלי המרחק בינינו. בנוסף הוא לא רוצה להביא ילד לפני שנהיה מסודרים כלכלית אבל זה לא יקרה כל עוד הוא סטודנט...
שאמא שלו דיברה על עזרה בנושא החתונה היא ציינה שההורים שלי צריכים לעזור באותו מידה אם אנחנו רוצים שהם יעזור לנו, להורים שלי אין אפשרות כזאת (לפני שלוש שנים אחותי חלתה בסרטן סופני וכנגד כל הסיכויים היא ניצחה וזה עלה המון כסף) מעבר לזה שאני גם לא מסתדרת עם אמא שלו, היא מתערבת לנו בחיים בכל דבר ודבר, היא ציינה בפני שאנחנו לא נגור ביחד ונדחה את החתונה וזה רק קצת ממה שהיה (היא לארוס שלי שצריך להיזהר שב"טעות" לאר אכנס להריון כאילו אני איזשהי ז***), עדיין יש בלאגן עם אמא שלו והערות הלא מתאימות שלה

לאחר כל החפירה הזאת, וניסיון לשפוך את כל המידע שאני יכולה, השאלה שלי שאני פשוט לא יודעת מה לעשות... הקשר הזה מסובך מדי מצד אחד אני כל כך אוהבת אותו ברמות שאני לא יכולה לתאר מצד שני אני לא רוצה לוותר על עצמי ל - 4 שנים ועד גיל מאוחר לא להביא ילדים שהחלום שלי הוא להיות אמא צעירה לאחר שראיתי שאחיות שלי הביאו ילדים בגיל כל כך מאוחר. אנחנו לא נצליח לקנות דירה בקצב הזה, וזה שהארוס שלי אומר שירוויח כרגיל וילמד אני יודעת שזה לא מציאותי כי קורס מורה דרך הוא לא הצליח ועם הבעיות קשב וריכוזשלו זה בעייתי, בנוסף אני חשה שהוא רוצה להישאר בחממה שלו ובאזור נוחות שלו..

אני לא רוצה לוותר עליו אבל מצד שני גם אל רוצה לוותר על עצמי כמו שעשיתי עד כה, הקשר הזה היה מלווה בהרבה בכי ותסכול, אני אל רוצה להיות לחכות ולראות מה יהיה עוד ארבע שנים, זה לא הוגן כלפי...