בדידות וכל השאר, מבצע אינטרוספקציה על בסיס יומי ואני לא מצליח לשנות

איך אני אתאר את עצמי... אני אדם מורכב, אומנם רק בן 23 אבל אני מרגיש (ותמיד הרגשתי) הרבה יותר בוגר, מבחינת תובנות לגביי החיים באופן כללי.
תיאור "קר" שלי, אני סטודנט באחת האוניברסיטאות בארץ, מבלה את רוב הזמן בלימוד או האזנה למוזיקה, אני רוצה להאמין שאני בחור דיי אינטליגנטי עם ראש על הכתפיים, וגם נראה טוב (שומע את זה דיי הרבה), אפשר אפילו לומר שאני לא בדיוק הטיפוס שאני נראה (תוצר של כמות הקעקועים על הידיים).
אני מאוד מחפש קרבה לאנשים, וזה ממש לא אני, כלומר, ממש לא הדמות שלי, אני תמיד נתפס כאדם קשוח שלא כל כך מתעניין באנשים, לתפיסה הזו גם המשפחה וגם החברים שותפים, בנוסף לפי תגובות שקיבלתי מאנשים, בדרך כלל מתארים אותי כתעלומה, בעיקר נשים, שזה בפרט נושא כאוב, המערכת יחסים היחידה שהייתה לי עם מישהי, הייתה לפני 4 שנים ואני חי אותה כאתמול. לא בגלל שהיא הייתה משמעותית, אלא משום שהיא פשוט הייתה היחידה. למה? בחיים לא עשיתי צעד, לא הראתי נכונות, אני תמיד מתנהל כאילו הכל בסדר אצלי, אבל האמת היא שאני משתוקק למישהי שתפצח אותי, שאני אוכל לדבר איתה בלי מסכות ומנגנוני הגנה חסרי משמעות, מישהי לישון איתה בלילות. אני באמת מאמין שאני לוקה בחרדה מסויימת, חרדה לא ברורה, מן פאטה מורגנה לגבי קשרים חברתיים בכלל ובפרט זוגיות שאני כל כך משתוקק כמו שכבר אמרתי.
מה שבאמת מצחיק זה שאני מודע להכל באופן מחריד, אני מבצע אינטרוספקציה על בסיס יומי ואני לא מצליח לשנות. אני חושב שעיקר הבעיה נובעת מעודף רגישות והפחד לקבל "לא". למשל, אני מוריד את הכובע בפניי גברים שניגשים במועדון למישהי ומדברים איתה. או אנשים חברותיים שמצליחים לרקום מערכות יחסים טובות עם הסובבים אותם. הלוואי והייתי כמוכם.
כמו שציינתי בתחילת המגילה, תמיד הרגשתי בוגר יותר, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט מבין טוב מאוד אנשים, אני מצליח לקרוא אנשים מאוד מהר ולרוב אני לא מרוצה מהתוצאות, קשה לי עם כל הצביעות שקיימת בנו, עם הרצון להתקדם ולדרוך על אנשים אחרים בדרך, זה מתיש. לפעמים כשיוצא לי לשמוע מה אנשים מסוגלים לעשות אני נדהם! איך אפשר לפגוע בילד? לאנוס אישה? להתעלל נפשית במישהו? לרצוח? זה גורם לי לחשוב שאנשים שכאלה נושאים מטען גנטי שונה לחלוטין.
יוצא לי הרבה להרהר מה המשמעות של הכל, מי אנחנו, מאין באנו ולאן אנו הולכים. וכשזה קורה אני שוכח מהבעיות ההקטנות שלנו, שהם לא באמת קטנות, כי אם הן היו קטנות אז הן לא היו מטרידות אותי ולא הייתי כותב את כל זה.
אז מה באמת חשוב בחיים? - אהבה? הגשמה עצמית? רצון טוב? חיפוש אחר משמעות?

אני הייתי אני.