מבחורה מצטיינת ומתכוננת לזאתי שהלכה לאיבוד...

אני הבת של השכנים, זו שתמיד הצטיינה בתיכון ,זו שהייתה מושא הגאווה של ההורים, זו שהייתה סמל לאחיה הקטנים , זאתי שהציבה לה כל מטרה והשיגה אותה , זו שהייתה קצינה מצטיינת בצהל ,זו שהביאה פשוט נחת להורים וגם נהנתה מכך..
תמיד הייתי מתוכננת , תמיד כל פרט היה מתוכנן לפרטי פרטים , תמיד היו משורטטים תרשימי זרימה ולא היה מקום לטעויות , לא היה זמן לביזבוזי זמן , הכל צריך להיות מתוקתק ,מתי אשתחרר מהצבא , מתי אעשה תואר ראשון , מתי אעשה תואר שני , מתי אתחתן ...בזמן שבתיכון ובצבא כולם היו עסוקים במסיבות ולילות מלאי חושים , אני הייתי מתכננת בקפדיה , יושבת עם חברות ויוצאת למסיבות משתכרת אבל לא נותנת לעצמי באמת לדפוק את הראש שמא חלילה אלך לאיבוד ..-אוהבת להיות בשליטה..ואז פתאום הכל קרה -הלכתי לאיבוד...
הכל התחיל לפני שנה וחצי ..ניגשתי לפסיכומטרי שקדתי הסתגרתי בחדר והוצאתי את ה-700 + המיוחל ..מיד כשקיבלתי את הציון נרשמתי לאחת האוניברסיטאות בארץ ללימודי הנדסה נחשבים - לא יודעת אם אוהבת את זה פשוט רציתי משהו יוקרתי עם בטחון תעסוקתי ומשכורת מכובדת... היה זה חודשלפני תחילת הלימודים האקדמאיים, כמתוכננת שכמותי דאגתי לשלם את המקדמה לשריין את מקומי והרשיתי לעצמי להניח את הראש על הכר שכן ידעתי שעומדות בפניי שנים עמוסות ומיגעות ..אבל בסדר יש לי תחת ללמוד אני אשב ואעשה את זה..
יום אחד חברה שלי התקשרה אליי ושאלה אותי אם בא לי להצטרף לשבוע בברצלונה..אמרתי למה לא?..מגיע לי..ארזתי את החפצים וטסנו לשבוע חלומי בברצלונה..בטיסה חזור קרתה התפנית ...ישבה לצידי דיילת במהלך הטיסה ומפה לשם שוחחנו על חייה ,היא הייתה גדולה ממני בשנה , גוללה בפניי את חייה הזוהרים - הטיסות חוצי יבשות , המסיבות , הלילות הלבנים ,המאהבים בכל יבשת , האלכוהול , הכיף והכי חשוב תחושת החופש והשחרור..איכשהו משהו קרץ לי...ולא סתם אומרים שהאנשים הכי יציבים ומתוכננים הם אלה שהכי מהר מועדים לסטות מהמסלול...חזרתי לארץ ואמרתי שאנסה להתמיין למשרת דיילת אוויר , לא ייחסתי לכך כל כך חשיבות ואמרתי לעצמי שגם ככה אני רשומה ללימודים אז מקסימום אחליט יום לפני , לאחר כמה שבועות הודיעו לי כי התקבלתי למשרת דיילת אוויר , התלבטתי המון ,אך לבסוף החלטתי שאלך על זה.."שנה" אמרתי לעצמי..כולה שנה ..בזמן שכולם שורפים כסף על טיול בחול תוכלי גם לחסוך כסף וגם לטייל אז זה בסדר..אבל לא תיארתי לעצמי שזה כזה ישנה אותי ..ביטלתי את הרשמתי ללימודים והייתה זו השנה הכי משחררת שיש ..הרגשתי חופש מהו..ביליתי בכל מיני ארצות ..השתכרתי סוף סוף עד שבאמת איבדתי שליטה..צחקתי נהניתי..הכרתי בחורים בכל מיני ארצות ופתאום הרגשתי שהילדה הרעה שבי קצת יצאה החוצה ...ההורים קלטו שמשהו השתנה בי ואמא שלי כבר אמרה תמיד שאני בחורה של מסגרות וחופש יכול רק להרוס לי..אני בתגובה אמרתי להם -זו רק שנה!..אני נחה קצת לפני שמתחילים הלימודים וחוזרת למסלול הרגיל...אבל התמכרתי ..התמכרתי לחופש הזה ,במהלך השנה הזו עברתי לשכור דירה עם חברה דיילת , יצאנו בלילות ,השתפזנו במשך כל הקיץ, לא התחייבתי לשום קשר עם בחור שגם ככה לא היה לי מעולם קשר רציני ונהניתי פשוט מהחוסר מחויבות הזו..ובל נשכח שכל זה לווה בהמון כעס מההורים שלא הבינו מה קורה לבת שלא היה צריך לדאוג לגביה..בחלוף השנה הגיע הזמן שלי להיפרד מהחיים האלה ונרשמתי ללימודי ההנדסה שדחיתי אותם ...נפרדתי לשלום מחיי הדיילות ונסעתי אל האוניברסיטה שמחוץ לבועה התל אביבית ואז בום....קיבלתי הלם! קיבלתי שוק!..לא היה איכפת לי בכלל מהלימודים ..לא היה איכפת לי בכלל מהאנשים שלומדים איתי ועבר לי כל הזמן בראש מה לעזאזל אני עושה פה זה לא המקום שלי..יצר התחרותיות וההשגיות שלי לא התפרץ..הרגשתי שאני אפתית למה שקורה סביבי בסוג של הכחשה ..הנכשלים במבחנים ובבחנים לא איחרו לבוא ועדיין לא נחתה עליי הכאפה..ידעתי שלימודי הנדסה תובעניים ויהיו נפילות אבל הרגשתי בכלל שלא נתתי את ה-100 אחוז שלי..50 אחוז היו בלימודים ו-50 אחוז היו במחשבות והתרפקויות על חיי העבר ..ותחושות געגועים לחופש ולחוסר מסגרת.... אני כבר במשך סמסטר שלם אוכלת סרטים..עליתי במשקל בגלל דיכאון..כן מצאתי חברים פה שכיף ומצחיק איתם אבל כאילו הלימודים לא בראש שלי ..כל הזמן אני חושבת על החופש על הכיך שעשיתי ורק רוצה לברוח...אני כל כך חושבת על הפסקת לימודים אבל מפחדת שאם אפסיק לעולם לא אחזור...בבקשה תעזרו לי...מה עובר עליי?..למה זה ככה?..יכול להיות שבאמת יש אנשים שאסור שיצאו ממסגרות ויכולים עד כדי כך להשתנות ולאבד את מסלול חיייהם...אני אובדת עצות..תודה רבה~! ומעריכה מי שקרא עד לכאן