למה מפריע לי שמתייגים אותי לפי המוזיקה שאני שומעת?

בקשה קטנה לפי שנתחיל: אל תסקלו אותי באבנים אם יוצא לי משהו שיפוטי או חסר טאקט. אני מודעת לזה ואין לי מושג איך פותרים את הדבר הזה כי זה כבר נהיה ממש מביך, אבל זה נושא אחר לגמרי.
דרך אגב, השאלה על מוזיקה. אם הנושא מעצבן אתכם בגלל ה"שיפוטיות" שלי, אתם לא צריכים לקרוא את זה בכלל. האיקס נמצא למעלה. שלום.
*
הכל התחיל כשהלכתי לקוסמטיקאית שלי (שהיא גם חברה של אימא שלי), כמו בכל חודש, כדי לדאוג לכך שעור הפנים שלי לא ייראה כמו פיצה כי עור הפנים שלי שמן. (אוקיי, להפסיק עם הבדיחות הלא מצחיקות. אני אנסה להיות רצינית מעכשיו), בכל אופן, בגלל שהטיפולים די מכאיבים וארוכים אז אנחנו תמיד שמות מוזיקת רקע.
לאחר שלא היה לנו מה לשים, הצעתי לשים פלייליסט של נירוונה, שזאת המוזיקה שאני שומעת כשאין לי משהו חדש לשמוע.
בשלב מסוים, היא אמרה לי לעצור את זה לאחר שזה התפתח לכיוון יותר "כבד".
מתברר שהיא סיפרה את זה לאימא שלי משום מה, כי לאחר כמה ימים היא אמרה לי לא לשים יותר מוזיקת רוק "כי לא כולם אוהבים את מה שאת שומעת", הפנמתי והמשכתי בשלי.
אבל מאז, היא מצליחה לדחוף את העובדה הזאת בכל הזדמנות.
למשל: אימא שלי יום אחד ניקתה את הבית ושמה מוזיקה, ביקשתי ממנה להפסיק כי המוזיקה הייתה על עוצמה די גבוהה, ואז היא אמרה "אני מבינה שזה לא נירוונה..." והמשך המשפט פרח מזכרוני.
האירוע שבעצם גרם לי לכתוב את השאלה הזאת קרה לפני יומיים.
היו בבית אורחים, עד פה הכל טוב ויפה. בשלב מסויים, הם שמו פינק פלויד (חלק 2 של Another Brick In THe Wall, אם זה נחוץ). אבל זאת לא הנקודה. יצאתי מהחדר אל הסלון כדי לשמוע את המוזיקה, הם שאלו אותי 5 פעמים תוך פחות מ10 דקות (!!) אם אני אוהבת את פינק פלויד ומוזיקת רוק בכללי, כאילו שמדובר בדבר נדיר שלא ניתן למצוא ברחבי כדור הארץ (טוב, באמת קצת קשה אבל הבנתם את הכוונה).
וכמובן, ילדות מהכיתה שלי שכל פעם שאני עם האוזניות, הן שואלות אותי כל פעם אם אני שומעת נירוונה.
עזבו את זה שאני לא שומעת *רק* רוק, אלא גם אינדי / lo-fi / "כל השירים המדכאים האלה שעושים לך רצון למות".

רק אותי זה מתסכל? רק לי זה כ"כ מפריע שמתייחסים אליי כאילו אני יצורה מהחלל בגלל המוזיקה שאני שומעת?
אם קראתם עד לפה, אני מורידה את הכובע. אני בעצמי לא הייתי מגיעה עד לפה. בלי ציניות.