התאהבתי במנהל חדר הכושר הנשוי, מה לעשות?

שלום, אני בת 18 ואני רוצה לכתוב פה את הסיפור שלי כי אני חייבת להוציא את זה החוצה.
לפני חצי שנה נרשמתי לחדר כושר.. ואז ראיתי אותו, המנהל של החדר כושר וגם מדריך. קוראים לו אלן. אלן בן אדם שאי אפשר להתעלם ממנו.. יש לו נוכחות. גבוה כמובן ששרירי זקן ושיער קצת ארוך (בצורה מוזרה מזכיר לי קצת את ישו) בקיצור גבר יפהפה. ביום הראשון שלי ניגשתי אליו והוא התחיל לדבר איתי על התכנית שאני רוצה לעשות, הסביר לי בגדול מה צריך ואיך והתחלנו לעבוד. אלן כמו שאמרתי פשוט גבר יפה.. וכמו כל הבחורות בחדר כושר גם אני התחלתי להסתכל עליו.. התחלתי לחפש אותו יותר. יותר דיבור יותר עזרה בתרגילים. ככה עברה לה חצי שנה שבה כל יום אני הולכת לחדר כושר, יותר בשביל לראות אותו ופחות בשביל להתאמן. (לא מתלוננת על הגוף שהתחיל לקבל צורה) ככה, עברה לה חצי שנה עם אימונים ״אישיים״ שבהם אלן, שאמור לעזור לכל החדר כושר עוזר הרוב לי. דואג יותר לי. מדבר יותר איתי. עכשיו בואו נדבר עליי, אני אולם בת 18 רק התחלתי את החיים מה שנקרא.. אבל כמו להרבה אנשים גם לי יש בעיות.. וכשאני אומרת בעיות אני מדברת על בעיות נפשיות, אני סובלת מהתקפי חרדה ונוטלת כדורים יומיומיים שיעזרו לי. הלכתי לחדר כושר בעקבות המלצתה של הפסיכיאטרית שלי. בקיצור זה עושה לי רק טוב, וכשאלן שם זה עוד הרבה יותר טוב. יום אחד במהלך האימון שלי קיבלתי התקף.. התקף חרדה זה משהו מאוד דינמי בין אדם לאדם. אצלי זה מתבטא בכמה דרכים ואחת מהן היא בכי. היסטרי. אז כן, זה קרה לי. וכשזה התחיל.. ידעתי שזה לא עניין של כמה דקות. לכן טסתי משם. ככה. פשוט שמתי את הקפוצ׳ון השחור הגדול שלי ורצתי לכיוון היציאה. אלן לא הבין מה קרה וישר הלך אחריי.. אבל אני כבר הספקתי לברוח. מאוחר יותר בלילה קיבלתי 10 שיחות ממספר לא מזוהה.. ידעתי שזה הוא. התקשרתי בבוקר, וכששמעתי את הקול שלו, ידעתי שהוא מודאג. הכל בסדר אמרתי לו, זה היה אחד מההתקפים. בקיצור סיפרתי לו את הכל. והוא הבטיח לי שהוא יהיה לצידי לא משנה מה, וכל מה שאצטרך ללכת אליו. פתאום הגשתי מן הקלה כזאת בלב. במהלך השהייה שלי שם, במכון. לי ולאלן היו הרבה שיחות.. וכשמדברים עם אלן, אי אפשר להוריד את העיניים מהמבט שלו, יש לו משהו מהפנט בעיניים משהו אמיתי, שאתה יודע שהוא מדבר איתך מהלב. לאלן גם יש בעיות, אלן נשוי פלוס ילד. הוא בן 33. אבל הוא לא מסתדר עם אשתו.. הם על סף גירושים. אתמול כשהייתי באימון הוא סיפר לי שאשתו בהיריון. באותו רגע הייתי שמחה בשבילו ובאותו זמן מרוסקת מבפנים. ״אני הולך להיות אבא ל2 זה בטוח. פשוט לא..לא יודע באיזה סטטוס אהיה״ ככה הוא אמר. משום מה הרגשתי הקלה. לא, אני לא בן אדם רע וחלילה הדבר האחרון שאעשה זה לפרק חיי משפחה. אבל אני מכירה את הסיפור של אלן, הוא לא מאושר בחיים שלו. הוא לא אוהב את אשתו. הוא סיפר לי אפילו שזמן קצר לפני החתונה שלהם הוא ביטל הכל. אבל בסוף הם כן. המחשבה הזאת של אם הייתי מכירה אותך שנה וחצי לפני. היא הורסת אותי. והשאלה היחידה שלי היא איך. איך אוכל להמשיך באימונים שנהייים יותר ויותר אינטמיים ואישיים. איך אוכל לחיות עם עצמי שאתה נוגע בי וכל הגוף שלי רועד אבל בסוף היום אתה יושן לצד אישה אחרת. איך אוכל להמשיך להסתכל עלייך מבלי לפרוץ בבכי? איך אוכל להגיד לך ״כנראה שאני מאוהבת בך״ בלי שאשתך והילד שלך ייקפצו לי לראש. אני רוצה לשכוח אותך! אבל אני לא יכולה לעשות את זה.