אוקי. ככה. אנחנו ביחד 3 שנים. הקשר הזה כל כך חזק, יש בינינו תקשורת טובה ואנחנו משלימים אחד לשני משפטים. אנחנו צוחקים על זה שאנחנו לא אותו אדם כי כל כך הרבה פעמים מרגיש שכן, וכיף. פשוט כיף לנו. עד לאחרונה.
משהו קרה איפשהו בדרך, והוא התחיל לאבד את הזקפה כשאנחנו שוכבים. בהתחלה זה היה קורה רק כשהתחלנו להתחמם וזה היה עובר, ולאט לאט זה הפך גרוע יותר, ברמה שפשוט לא עומד לו לא משנה מה אני עושה. בהתחלה הייתי מקבלת, אחר כך היה שלב שהייתי מתאכזבת והיה לי קשה יותר להסתיר, ואז הגעתי לשלב שבו אני כבר דואגת. קראתי המון על חרדת ביצוע וברור לי שזה זה, אבל אני לא רואה איזושהי התגייסות ממנו לשנות את זה. זה משפיע עליו, אבל הוא כמובן לא היה מוכן להודות שזה זה ורק לאחרונה שהצעתי שאולי כדאי לו לקרוא קצת על מה שקורה לו ונראה לי שהוא עשה את זה. עדיין, אני מסתובבת מתוסכלת מינית וכל פעם שאנחנו מנסים שוב אני נדלקת בטירוף ומתאכזבת. וזה נראה שהוא לא מבין את סדר גודל האכזבה שלי ומקל בזה ראש.
הדבר הזה מתבטא בעוד דברים. הוא הפסיק להשקיע בעצמו והוא כאילו החליף את זה בי. הוא עושה בשבילי הכל, יותר מדי. ברמה שאין לי מקום או חשק לעשות בשבילו. הוא התחיל להרגיז אותי, ואני רואה שגם הוא לא פיקס איתי, יש שם משהו מתחת לשטח במסווה של אהבה מוגזמת ותלותית. בחיים לא הייתי במצב כזה. אני כל כך אוהבת אותו, ואני מרגישה שבחודשים האחרונים אני גרה עם מישהו אחר. מישהו תלותי שלא נותן לי מספיק קונטרה, שבוחר להיפגע מהדברים שאני אומרת במקום לצחוק איתי בשנינות, בדיחות ילדותיות, חוסר השקעה בעצמך. זה לגמרי הולך לכיוון של חתונה, אבל משהו חייב להשתנות לפני הצעד הזה כי ככה זה לא יכול להישאר.
הצילו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות