שלום,
כבר שלוש שנים שאני חיה בנתק מהמשפחה מצד אמי.
מדובר באנשים שמאד קרובים לדת. נעים בין דתיים למסורתיים.
בנוסף מאד חשוב להם להיות מה שנקרא "נורמאלים". המוטו שלהם הוא שאם 80% מהאנשים עושים משהו, סימן שכדאי לעשות אותו.
במשך הרבה מאד שנים הייתה לנו מערכת יחסים מאד קרובה. באותו הזמן נדרשתי להתנהג בצורה שתואמת את השקפותיהם ואת דרך חייהם. כל סטייה מהדרך הובילה לכעסים, כביכול לא קשורים, וללחצים שהופעלו עליי כדי לחזור ל"דרך המוטב".
עם הזמן, ציפו ממני ליותר ויותר, ואני, שנקרעתי בין האהבה אליהם ובין הרצון לחיות בצורה שמתאימה לי התחלתי לעשות פשרות שבסופו של דבר הפכו את המצב להרבה יותר גרוע והוציאו אותי קרחת מכאן ומכאן.
בסופו של דבר, זה הגיע לדרך שבה אני מגדלת את ילדיי, וכאן כבר לא יכלתי לתת להם דריסת רגל.
הערכים שלי הם טבעונות, שלמות הגוף, לינה משותפת על הילדים, חילונות. ובנוסף, אני "חיה בחטא" עם בעל נוצרי שלא מקובל עליהם אלא אם כן יעבור גיור.
יוצא שחלקם לא מקבלים אותי כלל, וחלקם מקבלים אותי אבל לא מוכנים לארח בביתם את בעלי או את בני הלא נימול.
לדעתם, אני חיה את חיי בצורה הזאת כדי"לעשות להם דווקא". מה שכמובן, אינו נכון.
כשראו שזוהי דרכי חלק גדול מהמשפחה החליט להחרים גם אותי. במשך הזמן החלטתי שזה הדדי מאחר ואני כבר לא מסוגלת ללחצים הרבים ולא רוצה יותר לבקש סליחה על המוזרויות שלי.
מה שכן, לאחרונה שלחו לי הודעה דרך אמי ואמרו שיהיו מוכנים לקבל אותי שוב לחיק המשפחה במידה ואתנצל אישית בפני כל אחד ואחד מהם על המוזרויות שלי והסבל שהן גרמו להם. אמי מאד סובלת מהנתק, הילדים שלי לא זוכים ולא יזכו להכיר את קרובי המשפחה שלהם. אז אולי יש בזה גם משהו חיובי.
אשמח לעצה, ובכלל זה, אשמח לדעת אם לדעתכם הם צודקים וההתנהגות שלי באמת פוגעת בהם.
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות