רקע כללי, אני אמא לילדים מתבגרים בני 14, 16 וחייל בן 19 (משרת בקריה ונמצא בכל יום בבית)
אקדים ואומר שאם לא אכין פירור לאכול,לא יבואו בני ביתי בטענות. הם באמת בסדר-כולם. אבל:
בימי שישי אנחנו אוכלים ארוחת ערב שבת כולל כל הגינונים. אני מבשלת שעות-בכייף.
אם אני מבקשת,אחד הילדים עורך שולחן אך לרוב,אני מכינה הכל הכל,כולל שולחן ערוך.
הסברתי להם מספר פעמים שבסוף הארוחה אני עייפה מאד ועליהם לסייע בפינוי ובניקוי.
חילקנו מטלות וזה עבד בדיוק פעמיים. המצב הקיים הוא-כל אחד מוריד את צלחתו,במקרה הטוב,ו....הולך לו לדרכו. לפחות שעה אני נשארת עד לסיום המטלות.
אם אבקש ואתן הנחיות לכל אחד,הם יבצעו אבל האוירה הופכת להיות מגעילה. הם מעבירים בניהם "פקודות" ומתחיל ויכוח. אתמול , כשהם ישבו וצפו בטלויזיה כשאני,מפנה ומדיחה ומסדרת
הרגשתי כמו שיפחה והודעתי ש- "אני לא מכינה יותר ארוחות ערב שבת"! אבל אנחנו יודעים שדברתי שטויות,נכון? גם אני נהנית מעצם הישביה המשותפת .
יש לכם רעיונות מעשיים שיגרמו להם לסייע בלי שאצטרך להעיר לכל אחד לחוד?
וכן,גם "בעל הבית" מתרווח בכורסא,משם זה כנראה התחיל אבל,הוא עובד באמת קשה כל השבוע ואותו גם איני רוצה לחנך. רעיונות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025