עולמי חרב עליי... נמאס לי מהכל..
לימודים, אהבה, עבודה, הלוואה, ריבים... אני כלכך צריכה ורוצה שקט... אני מרגישה אבודה... כלכך אבודה.. זאת נראה לי התקופה באמת הכי קשה בחיי עד עכשיו. כואב לי כל הגוף, שורף לי בנשמה, צורב לי בלב.. חוסר אונים שכזה עוד לא חוויתי, חוסר כיוון... אין תשובות לשאלות, אין איתותים, אין אורות מכוונים, כרגע אין כלום.. אפילו לא יד שרוחצת, או כתף שתומכת... ובעיקר אין מישהו שיבין מה ההרגשה שלי.. בא לי לברוח כלכך רחוק, אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות כי אין לי לא את האומץ ולא את הכסף... זה פשוט להישאר באותו המקום ולדעוך.. להיכנע כי כבר אין כוח להילחם, ומרגיש שגם אין כבר טעם... הכל כל כך גדול ובלתי אפשרי... אני מרגישה שאני על סף התמוטטות, ומה שעוד יותר עצוב זה שאני יודעת שאף אחד מסביבי לא שם לב לזה... מה הטעם לחיים תגידו? כן יש לי משפחה טובה, וכן אני בריאה, וכן ה׳ חס עליי ולא גרם לי להיוולד עם פגם או כל דבר כזה או אחר שגורם לאבד תקווה, וכן יש הרבה אחרים שבמצב הרבה יותר גרוע משלי.. אבל זה פשוט לא מנחם אותי, זה לא מעודד, להפך, אם במצב הזה שלי שהוא כביכול טוב מאחרים, אני מרגישה שכבר אין טעם, אז גם התקווה הלכה לה.. מרגיש שאין לי כלום להיאחז.. שאני על קצה תהום ואין אף אחד שיחזיק ויעזור לי לא ליפול. אני עוד שנייה נופלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025