אני לא מבינה מה לא בסדר בי.
אני בת 26, בעלת תואר ראשון, נראת בסדר (אני אציין שאני די ביישנית). אבל מעולם לא היה לי חבר, אני קוראת שאלות שבנות 14-15 מעלות ואני מקנאה בהן. אני רשומה לאתר היכרויות וגם שם פונים אלי כל מיני יצורים (והגדרתי בפרופיל מראש מה אני מחפשת ופונים אליי בדיוק אלו שאני לא מעוניינת בהם ואין סיכוי שאני ארצה איזשהו קשר איתם).
אני באמת כבר מתחילה לפחד שבסוף אני אשאר לבד לנצח. כי איזה בחור ירצה לקחת על עצמו "תיק" כמוני.
וגם לגבי עבודה, סיימתי תואר ראשון והוסמכתי ביוני.. אבל אין לי יותר מידי מוטיבציה לרוץ לחפש עבודה. כלומר אני מאוד בררנית, אני לא אקפוץ על כל משרד שמפרסם מודעת דרושים. אני יודעת מה אני רוצה, משרד גדול או מקום ממשלתי אבל דווקא הם לא חוזרים אליי (למרות שסיימתי את התואר עם ממוצע מאוד גבוה).
בעבר עבדתי בשני מקומות עבודה שונים, תחת מנהלות בנות ששתיהן היו מאוד רעות, היחס שלהן היה פשוט רע. ואני מרגישה שזה עשה לי סוג של נזק כי מפחיד אותי שוב להגיע למקום עבודה ולפגוש אנשים כאלה. מצד שני אני לא יכולה להישאר מובטלת לנצח, גם משעמם לי וגם מתישהו יגמר לי הכסף.
המקצוע שלמדתי נחשב לאיכותי, אבל יחד עם זאת השוק בו מאוד מוצף. ואני די שואלת את עצמי אם בחרתי בתחום נכון, כי למרות היוקרה, בסופו של יום כשאני שואלת את עצמי מה אני אוהבת, זה להיות עם ילדים, ולא להיות סגורה במשרד עד השעות המאוחרות. אבל לעשות הסבה לחינוך זה קצת ירידה ברמה (בלי לפגוע באף אחד) וגם משלמים פחות טוב.
אני באמת לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי, אני מרגישה תקועה גם מבחינת הזוגיות וגם הקריירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות