אני מרגיש לבד ומתקשה לפתח קשרים בבסיס

אני מקווה שתוכלו לעזור לי במשהו... הייתי לוחם בתותחנים ואחרי ההכשרה נפלתי למפקדה על נפשי. הייתה לי ידידה אחת טובה שהייתי יכול לפרוק אצלה הכל אבל היא יצאה לקצונה וחוץ ממנה כלום. כולם פה קרים... הידידה יצאה לא ממזמן והתחיל להיות לי קשה כי אין פה אף אחד לדבר איתו, ואז אחרי חודש הגיע חייל חדש מהלוחמה למפקדה. ישר ראיתי שגם לו קשה ושהוא די כמוני. בהתחלה אני שמתי לב שהוא מסתכל עליי הרבה וחיכיתי הרבה זמן שיבוא לדבר איתי כי קשה לי לבוא ולפתוח שיחה... בסופו של דבר לפני שבוע הוא לא בא לדבר איתי כי כנראה גם הוא קשה ומתוסכל כמוני אז הצעתי לו ללכת איתי למחלקה שלו כי הייתי צריך לעבור שם.. היה לנו שיחה ממש קצרה על כמה שקשה פה אבל ממש בקטנה... ואז כשנכנסו הוא שלח חיוך קצר ועקום והוריד אותו כזה בחוסר ביטחון ואז התיישב ליד חברי המחלקה שלו טיפה רחוק ממני. בסוף שאלתי לשמו אמרתי לו טוב נדבר הוא הנהן עם הראש לכן והלכתי. לפני כמה ימים הוא עבר במסדרון המגורים שאל מה קורה ואז הלך... למה זה צריך לבוא רק ממני? ככ באלי להכיר אותו ולשמוע ממנו לא יודע למה... ולמה אני חושב ככ הרגשה, למה זה מרגיש לי מבטיח ולמה אני מאוכזב ועדיין מלא ציפיות זה לא שאני מרגיש אליו משהו, יש לי חברה בבית אבל אני צריך פה חבר לנפש... ולא יודע למה אבל הוא ממש מסקרן אותי אני מת לדבר איתו באמת... כאילו הגלגל הסתובב וזה אני שמחפש ומסתכל עליו עכשיו... אני לא יכול לבוא לדבר איתו שוב כי אני אראה חופר או שאני לא רוצה שהוא יקח אותי כמובן מאליו. מה לעשות? אני באמת נואש לדבר איתו אבל כאילו לא יודע... הוא מלא במסכות אכפת לו ולא אכפת לו, הוא מחייך ומשחק אותו כאילו טוב לו אבל לא טוב לו אני רואה עליו ,הוא אמר לי את זה ושמעתי את זה ממישהו גם... ועכשיו הוא גם התחבר למחלקה שלו אז אולי פחות רע לו פה אבל עדיין.. אני רואה עליו שהוא מסוג בני האדם כמוני... זה ממש לא הוגן שאני קראתי לו לבוא איתי ודבירתי איתו והכל והוא לא מנסה אפילו ליצור איתי שיחה קשה לי פה אין לי פה אף אחד חברה שלי בטירונות ואז בקורס. ואין לה זמן. אני רוצה לדבר איתו לא מובן לי למה... מה אפשר לעשות ככה שאני לא אפגע או אצא אידיוט? אני אוכל סרטים ומאוכזב כבר כמה ימים. בחיים לא היה לי משהו כזה בחיים לא הרגשתי ככה... אני ממש מתוסכל. תודה לעוזרים :/
.