היי לכולם
תמיד אומרים "מה שלא הורג אותך מחשל אותך". לאחרונה יצא לי פחות ופחות להסכים עם המשפט הזה.
שלא תבינו לא נכון, אני לא איזה ילד שמנת מרובע שלא ראה וחווה כלום בחייו.
עברתי כמה בתי ספר, עבדתי בכמה עבודות, פגשתי סוגי אנשים שונים בתיכון, בצבא, בעבודה...
אני יכול להגיד שבחלק מהמסגרות ממש לא היה קל - לבוא לבית ספר כשאין לך חברים/ או להבין שמי שחשבת שהם חברים שלך בעצם לא. שנתיים הלכתי לבית ספר בלי רצון ממשי או צפייה. גם רבתי עם לא מעט...בקיצור לא תותים.
לאחר מכן, בעבודה - בין אם זה עבודה תובענית שהשאירה אותי כל יום עד 2 בלילה בעבודה ובין אם הבוס התנכל לי, עברתי גם את זה.
ושלא נדבר על הצבא, חטפתי שוק של החיים, בטירונות ובסדיר ומהמפקדים ומהמערכת. אבל גם את זה עברתי.
והנה אני היום מסתכל לאחור.
במה התחשלתי בדיוק? מה פה חישל אותי בכלל?
זה שהיה לי רע בחיים, יותר זמן מלאנשים אחרים, זה חישול?
מה מחשל בלהיות בודד?
אני מסתכל לאחור ורואה שעברתי דברים וטאקלים לא פשוטים עם אנשים שהתנכלו לי. אבל האם זה חישל אותי?
ממש לא מרגיש לי. זה אולי האריך את מד הספיגה שלי. איזה יופי. בפעם הבאה שמישהו יקלל אותי, אני אוכל לספוג את הקללות והמכות, כי זה מה שלמדתי כל החיים שלי. שאם עברתי תקופות קשות באמצעות ספיגה והבלגה, אז כנראה זו הדרך להתמודד עם כל קונפליקט.
אך האם זהו חישול? לדעת רק לספוג?
אינני חושב כך
אשמח להשקפת עולם חדשה על הנושא,
וכיצד לדעתכם עליי לנהוג הקונפליקטים עתידיים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025