יש לי כמיהה רבה לילדים, להקים משפחה... מתי זה כבר יקרה?

היי לכולם

יוצא לי לרשום כאן הרבה לאחרונה, ואני שמח שיש את הפורום הזה שיכול לתת עצות, ולתמוך כשצריך.

בקצרה אספר, שאני בן 31 ( אוטוטו 32) , מתל אביב, נראה טוב יחסית, מגיעה ממשפחה מבוססת, יש לי עבודה נהדרת, בית נהדר, וסה"כ חיים מאוד נוחים וטובים.

לפני חצי שנה סיימתי מערכת יחסים בת שנתיים.
הסיבה לסיומה היא כי פשוט כנראה לי התאמנו ( ואיכשהו זה נמשך שנתיים שלמות) - היא רצתה להתחתן, ואני לא הייתי בטוח שהיא האחת, כי רבנו המון, וידענו אין ספור עליות ומורדות בקשר.

כעת יש לה כבר חבר ( הסתכלתי בפייסבוק שלה ברוב טפשותי ) והיא בדרכה כבר להתחתן - ואני שמח בשבילה שטוב לה.

הבעיה שאני ניצב בפנייה היא שאני מרגיש בחודשים האחרונים לחץ אדיר מבחינתי, לחץ אדיר להתחתן, להביא כבר ילדים, להקים זוגיות יציבה כנה ותומכת.

נרשמתי לאתרי הכרויות, ופה ושם אני יוצא לדייטים, אך לא יוצא דבר מהם, מגיעים לפגישה שנייה לפעמים, אך לא מתפתח מעבר לזה.
כי פשוט אני לא מוצא את הבחורה שאני יוצא איתה כהאחת..
פשוט עדיין, ברוב טפשותי אני משווה במוחי כל אחד לאקסית.
אני ממש עושה לה אידיאליזציה כאילו היא הייתה האחת הכי מושלמת לי.
אני יודע שלא כך העניין, פשוט אני לא מצליח להתרומם מהקרשים באיזשהו אופן.
אני כן משתדל להעסיק את עצמי כמה שיותר, יש לי המון תחביבים, משפחה תומכת שתמיד יכול לדבר איתם, הכנסה טובה שאני יכול לפעמים להוציא אותה עלי " ולנחם " את עצמי באיזה גאדג'ט נחמד.
אבל מעבר אני מרגיש מעט שאני מפספס את הרכבת.
כל החברים מסביבי כבר התחתנו ולחלקם כבר יש ילדים.
יש המון מקרים שאני גולל בפייסבוק, ורואה זוג אחד שהתחתן או אחר שהיא ילד, יש אני עושה לפוסט הזה Hide.
קשה לי פשוט לראות את כולם התקדמו, ואני נשארתי מאחור.
אמנם גם אני התקדמתי בחיים, בהיבט של עבודה, דירה משלי, וחיים טובים ומעניינים סה"כ.
אבל עדיין, אני מרגיש שאך אני מתעורר לבד או מכין אוכל לבד או דברים שכאלה, ללא בת זוג, אז כל מה שיש לי מרגיש לי ריקני וחסר הערכה.

אני לא באמת נהנה מהדירה שלי, או מאורח החיים המתירני שלי, אני פשוט חי כי צריך.

יש את הפרסומת של אלפא רומיאו :

" זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי "
וככה אני מרגיש באיזשהו אופן..

יש לי כרגע מישהי, שאני והיא מבלים יחד, נפגשים פעם בשבוע ככה, ידידים + מעט התגופפויות ( סוג של ריבונו) .
אך אני לא מוצא אותה כבחורה שאני רוצה להקים איתה משפחה יחד, או להיות חבר שלה..
היא ואני באותה סירה, שנינו מעבירים את הזמן יחד וזה בסדר מבחינת שנינו.

השאלה היא מה עושים כעת?
להמשיך לרדוף אחרי זה? אחרי זוגיות?
לשחרר?
לעזוב את הנושא לחלוטין?

אשמח לעצות.. אני פשוט מעט מדוכדך ומרגיש באמת אפילו דיי עצוב שהמצב שלי הוא כזה
אני משתדל לעשות כושר לפחות 3 פעמים בשבוע..
עוזר מעט, אבל לא מעבר.. ץ

תודה לכולם, וסליחה על החפירה