חרדות, הפרעות, סבל והתמודדות, איך להתגבר?

היי לכולם,
לא יודת כמה מיכם יקראו את זה אבל אני מרגישה צורך לפרוק כי אין לי למי ואין לי דגרך אחרת חוץ מכתב ..

אני אתן קצת רקע עליי. אני כל החיים שלי סבלתי מחרדות,מלחצים מיותרים ומהרבה דברים,היה לי טריכולומניה בגיל צעיר בכיתה ג בערך,בגל 5 היו לי תובנות ומחשבות על העולם ועל האנשים שבעולם הזה על איך שאנחנו פועלים ועל החיים שלנו על זה שכל יום אנחנו יכולים למות ואין לנו שליטה על כלום,היה לי מאוד קשה לנשום ,בקצור עברתי הרבה התקפי חרדות מוקדם בחיי,תמיד חשבו שיש לי רק בעיה לימודית ואובחנתי כהפרעת לקות למיד קיבלתי הקלות אבל עדיין הנפש שלי הוזנחה הרבה שנים ולא טיפלו בי,הייתי בחוגים שונים ובטיפולים אבל רובם לא התאימו לי.

אני מאוד מודעת לעצמי ולמצב שלי.אני כבר למעלה משנתיים וחצי ללא חיי חברה ללא חברים בכלל,עם המשפחה שלי אני בקשר טוב בעיקר עם אמא שלי,הורים פרודים וחולים אבל עדיין הם בקשר טוב והם לאט לאט מבריאים.
אני מתנדבת כרגע במקום עם אנשים בוגרים ממני ו,קשה לי בתיקשורת ועם בני גלי. הלכתי לאיבחון פסיכולוגי בייחוד כדי לדעת אם יש לי אספרגר והיו לי חלק תזמינים אבל לא אובחנתי ככה ולשעתי פיספסו אותי. איבחנו אותי כ מישהי שסובלת מהפרעה אישית נמנעת. יש לי גם מחרדה חברתית ו ocd מגיל 5 בערך,נשלט אבל קשה עדיין.

הימים שלי עוברים בריקנות אני גאה בי שהצלחתי ללכת להתנדב ושאני מגיעה יום יום אך עדיין אני מרגישה שיעמום בחיי תיסכול והרבה חוסר מעש.
אני אוהבת מאוד כל מה שקשור לליצור.,אני ילדה שקטה ומופנמת מאוד בחברה. כמהשאני מנסה להיות חברותית ונחמדה וטובה עם אנשים אני לא מרגיש איתם אמיתית כמו איך שאני לבד.
היו לי הרבה קשרים ובצעירותי יותר היו לי קשרים בין אישיים ,אני פחות טובה בקשר עם הרבה אנשים ,מעדיפה אחד על אחד ולהשקיע בקשר כזה. מה שגם יוצר הרבה חיסרונות כי אם רבתי עם אותה החברה אין לי עם מי להיות,ככה גם היה בבית הספר.
תמיד הייתי תלויה.
הביטחון שלי ברצפה,אני ילדה יפה לא שזה חשוב אבל שלא תחשבו שזה מנסיבות כאלה ,ויש לי אופי אבל אני לא יודעת איך להראות אותו,אני פשוט סובלת אני מרגישה מפוספסת בעולם ושתמיד אני אשאר ככה.
אני רגישה מידי ותמיד אשאר וזאת אחת הסיבות שאנשים לא מבינים אותי,את ההתפרצויות שלי את התיסכול והעצב ,ופאת ההתבטאות שלי ובגלל זה לפעמים אני רה עם אנשים ואומרת דברים שלא צריך לומר אבל קשה לי לשלוט בעצמי ובגלל זה קשרחם מתנתקתים, ואני נשארת בודדה פעם אחר פעם..כמה שאני משתדלת זה נעלם.

לפעמים אני משתגעת מבפנים..אבל בגלל שאני מופנמת אני מדחיקה ושומרת עד שזה מתפרץ על אנשים אחרים בנסיבות לא נכונות.
גם עכשיו שאני רושמת את זה אני מרגישה לא שלמה עם זה ועם הדיבור שלי ועם איך שאני מתבטאה...
אני כלכך מתוסבכת ואני מרגישה שחקנית תמיד.
רק כשאני שקטה אני אמיתית כי אז אני פשוט אני....
אגב אני לוקחת כדורים חודש בשם אסטו ציפרךקס,ומטופלת אצל פסיכולוגית
אני עושה מאמץ כדי לעזור לעצמי
אבל כלכך קשה לי אני מרגישה ריקנות.

למה זה ואיך אוכל להתגבר על הכל?