היי, אני לא יודע מאיפה להתחיל.
מעולם לא הרגשתי שמח, מאז שאני זוכר את עצמי היו לי התקפי דיכאון. תמיד.
אציין שאני לא אחד שחותך ורידים, אני לא פוגע בעצמי ולא עושה כאלו דברים, אני ממש לא מתכנן למות, אך עדיין חש דיכאון וחוסר שלמות פנימיים, כאילו משהו שם חסר ואני לא יודע מהו.
יצא לי להיות בכמה וכמה מערכות יחסים, כולן היו מתוסבכות באיזושהי צורה, המערכת יחסים שיש לי כרגע היא מושלמת ונוראית באותה הנשימה. בחיים לא חשבתי שאגיע לכזה מצב.
אני חושב שמצאתי את אהבת חיי, מעולם לא ראיתי מישהי שאוהבת אותי בכזו צורה, ואני יודע שזה אמיתי כי היא מראה לי את זה באלפי דרכים שלא דמיינתי שאראה. אני ממש לא אחד שנהיה עיוור מאהבה, אני יודע שאני לעולם לא אמצא עוד אישה שאוהבת אותי כמו שהיא אוהבת אותי.
כמובן שאצלי הכל חייב להיות מסובך כל כך, הבעיה היא שהיא נשואה. נשואה למישהו שהיא לא אוהבת. אבל נשואה. נשואה עם ילדה. אני יודע שהאהבה הזו אמיתית, ואני החלטתי שאנחנו לא נשכב, ושאני לא אתן לה לעשות איתי שום דבר כזה או אחר עד שהיא תתגרש ממנו. אני בטוח שזוהי אהבת חיי, שלא תהיה עוד אישה שתאהב אותי ככה, ועדיין, אני לא באמת יכל לגדל ילדה שהיא לא שלי וגם היא יודעת את זה. אני אובד עצות, לא יודע כבר מה להרגיש מה נכון ומה לא, העתיד שלי לוט בערפל... אני רק מחפש משהו שיראה לי את הדרך.. משהו פשוט. וכנראה שהאהבה הזו לא מספיקה אם אני עדיין מרגיש ככה. אבל אני לעולם לא אוותר עליה. לעולם. כנראה כשזה יהפוך להיות פשוט יותר זה מה שיציל אותי. ואם לא.. מה יגרום לזה להעלם? מה יגרום לי להיות שמח? להרגיש בן 20 ולא 70?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות