נמאס לי שאמא שלי מתייחסת לאח שלי כאל בן מלוכה!

היי, כפי שהבנתם קוראים לי תמר (שם בדוי) ויש לי אחים תאומים בני 10.5. אחד מהם הוא אורי (שם בדוי) אורי הוא חירש עם אוטיזם ופיגור בינוני, אבל לא פה הבעיה שלי. לאח השני קוראים אמיר (בדוי נו הבנתם את הקטע חחח) ובחצי שנה האחרונה אמא שלי מתייחסת אליו כמו אל מלך, ממש.
מקרה שחוזר על עצמו הרבה: אני בא לחדר של אמיר, בדר"כ הוא מסיים בית ספר לפניי אז הוא בבית, אני הולכת אליו ושואלת אותו איך הוא, מה שלומו, איך עבר עליו בבית ספר היום ואם הוא רעב וכו'. הוא במחשב 7\24 והוא תמיד אומר לי לכי, תעזבי אותי, דיי להפריע וכאלה. בדרך כלל אמא שלי לא בבית בשעות כאלה אבל כשהיא כן, היא ישר באה אליי לחדר שלו ואומרת לי "תמר תעזבי את אמיר, הוא עייף, היה לו יום ארוך בבית הספר הוא רעב וכל מיני...
עוד מקרה שחוזר על עצמו הרבה: בערב יש תוכנית מסוימת שאנחנו רואים, אני, אח שלי (אמיר) ואבא שלי. אמא שלי בדרך כלל במטבח/נותנת לאח שלי (אורי) תרופות לשינה במטבח. הבית שלנו לא גדול אז אפשר לשמוע מה קורה בסלון מהמטבח. בכל ערב משודרים 2 פרקים מהתוכנית, ובין כל פרק יש הפסקה של חמש דקות בערך. בחמש דקות האלה אמיר ישר מתחיל לזרוק עליי כרית (ממש לא חזק, בצחוק) ואז אני זורקת חזרה (אל תרשמו לי בתגובות תתעלמי וכאלה כי גם ככה יש לי עצבים ממנו משאר היום שאני מתה לפרוק עליו) ובגלל שהוא עם משקפיים הוא ישר מתחיל להתבכיין, אמא/אבא, תמר זרקה עליי כרית וזה פגע לי במשקפיים כשלא נגעתי לא בפרצוף אפילו!
אמא שלי ישר נדלקת והיא אומרת תמר תפסיקי לזרוק כדורים על אמיר את תפגעי בו. אני מפסיקה והוא ממשיך להציק.אז אני קוראת לאמא שלי ואומרת שהוא מציק לי, והיא ישר צועקת עליי תעזבי אותי, תמיד צועקים פה (שהיא הסיבה היחידה שיש צעקות בבית הזה, לפהי שנה היא טסה לבד והייתה דממה בבית)ועוד כל מיני.
עוד מקרה שקורה יותר מדי: אמא שלי מבקשת ממני לזרוק את הזבל אפילו שאני זרקתי כל השבוע הזה (אל תגידו עכשיו שאני מפונקת וכאלהזה לא פייר שאמא שלי תמיד אבל תמיד מבקשת רק ממני ולאמיר היא נותנת לשחק במחשב/טלפון) אני אומרת לה שזה לא פייר כי כל השבוע אמיר לא הוריד זבל בכלל, ואז היא אומרת תמר תעזבי אותו יש לו קשב וריכוז קשה לו לתפקד. אז מה בגלל שיש לו קשב וריכוז זה אומר שהוא לא יכול ללכת?!?! כל אבל כל מה שעושה זה לרבוץ בבית ולצעוק על כולם כדי להוציא את העצבים שלו מהחברים שאין לו.
יש עוד כל מיני מקרים, לדוגמא: אח שלי מביא את הטלפון שלו למטבח, רואה סרטונים של כל מיני קקות שצורחים ומקללים באנגלית ואני מבקשת ממני שייקח את זה/ישים אוזניות/ינמיך כי אני רוצה לאכול בלי כל מיני קללות באוזן ואז הוא ישר מתחיל לצרוח מה אכפת לך זה נמוך הנה אני מנמיך (אפילו שהוא מגביר חזרה) ואמא שלי כמובן סותמת כי היא לא אוהבת לדבר איתו כי כל דבר שהיא תאמר לו הוא ישר יצרח עלייה. כשאני מביאה את האייפד שיש לנו בבית, בלי סאונד היא ישר אומרת לי תמר תחזירי את זה, ואז אח שלי אמיר מגיע (כמובן עם הטלפון והסרטונים המפגרים שלו)ואני אומרת לה שזה לא הוגן שאמיר יכול להיות בטלפון ואני לא, והיא אומרת לאמיר לשים אוזניות. אמיר ישר צורח והולך לחדר שלו כי הוא "לא רעב". ואז אמא שלי אומרת לי את רואה למה גרמת? וברגעים כאלה אני מתה להחטיף לשניהם כאפה כי הם שניהם מפגרים שעולים לי על העצבים ונמאס משניהם פשוט נמאס.
עוד מעט אני מתחילה שיחות עם פסיכולוג עם אמא שלי כי אנחנו לא מסוגלות לתקשר בלי שהיא ישר אומרת לי לא ככה, את לא עושה את זה טוב, צעקות וכו'. אצלה הכל מושלם והיא הבן אדם הכי פחות שפוי בבית שלי.
אני יודעת שדיי חפרתי אבל זאת בעיקר פריקה .
פשוט נמאס לי מהפריוילגיות שאמא שלי נותנת לאח שלי בגלל שיש לו קשב וריכוז. אם אני לא הייתי יכולה ללכת היא עדיין הייתה מתייחסת אליי ככה.
איך לגרום לאמא שלי להבין שכבר היא הגזימה עם כל היחס שלה אליי ואליו? תודה לעונים.