שלום לכולם,
דבר ראשון אני לא רוצה לשמוע שפיטות כי גם ככה קשה לי ואני במשבר נוראי.
אני באה מקהילה (דתייה שהתחזקה מדתייה לייט) שבה נישואים זה פשוט שלב הכרחי בחיים כמו הבאת ילדים. אני אישית מעולם לא רציתי להביא ילדים. לא היה לי קשר מיוחד ולא הרגשתי שאני מעוניינת בכלל. אבל חשבתי שאלו מחשבות שיעברו עם הזמן כשאתחתן ואתבגר...
התחתנתי רק לפני שנתיים עם בחור מקסים והמחשבות עדיין היו בתוכי. לא הרגשתי אמא, לא רציתי ילדים, בסך הכל רציתי אהבה. חלקתי איתו את החששות שלי, הוא אמר שאין לי מה לדאוג וזה יבוא, הלחץ המשפחתי התחיל להעיק עליי עד שיום אחד נכנסתי בטעות להיריון בגלל חישוב לא נכון של לקיחת הגלולות. בעלי שמח כשסיפרתי לו, הוא לחץ עליי לא להפיל למרות שהרגשתי באותה תקופה שפשוט בא לי למות! הפלה גם נוגדת את האמונה שלי וידעתי שגם בלי הלחץ של בעלי אני לא חושבת שאני אעשה אחת. ילדתי בת שהחום היא כבר בגיל שנה וכאן הבעיה. אני לא מרגישה אליה כלום, פשוט כלום. אני יודעת שאולי יש אנשים שיראו את זה מזעזע אבל שוב אני מבקשת לא לשפוט. אני לא מרגישה כלפיה אהבה ואני יודעת שהיא מרגישה את זה כי היא מעדיפה את חברת בעלי ולי אין איך למנוע את זה. אני כן מטפלת, כן הנקתי וכן עשיתי בשבילה את מה שיכולתי אבל הכל טכני!
אני בוכה בלילות על הפגיעה שאני עושה לה, אני מפחדת לספר לבעלי כי אני לא רוצה להתגרש ואני אוהבת אותו, אני לא יכולה לספר למשפחה כי יחשבו שאני משוגעת. די, אני כבר מתמוטטת, מה אני עושה מכאן?
ניסיתי כבר טיפול פסיכולוגי בעבר בעידוד בעלי שלא עזר לי לרצות להביא ילדים ואני לא מעוניינת בטיפול נוסף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025