עברה מעל שנה מאז שנפרדנו. היינו שנה ביחד. לאורך כול הזמן לאחר הפרידה שמרנו על קשר. לפעמים בתדירות גבוהה יותר ולפעמים פחות. הקשר אחרי הפרידה התבטא בעיקר בהודעות ואפילו פגישות (הייתי בא לישון אצלה). לפעמים הלך טוב ונהנינו ולפעמים היינו רבים. בעיקר הייתי רב איתה על השינוי ביחס שלה אליי. הייתי כול הזמן עושה השוואות בין ההתנהגות שלה כלפיי בתור בת זוג לבין ההתנהגות שלה במצב הנוכחי, לאחר הפרידה. (מבחינתי שינוי של 180 מעלות לרעה. כאילו היא בן אדם אחר.) בחודשים שלאחר הפרידה הייתי בשפל של החיים שלי בעקבות זה. חוסר תיאבון, ירידה במשקל, בכי, חוסר חשק לקום בבוקר ועוד התסמינים הידועים...לקח לי כמה חודשים לצאת מהמצב הזה. חשבתי שאצליח להתגבר עליה אבל איכשהוא תמיד הקשר חזר. גם אם לא היינו מדברים בכלל למשך חודש תמיד אחד מאיתנו יצר קשר. לפעמים אני ולפעמים היא. וככה המצב נמשך. עד היום. מעל שנה אחרי הפרידה. לא מצליח להתגבר. עדיין שוקע במחשבות עליה. איפה היא? עם מי? מה מעשייה? עדיין מרגיש בחסרונה. עדיין בודק בפייסבוק עליה, ועדיין בודק מתי התחברה לוואטסאפ. מוצא את עצמי יושב באוטו מתחת לבית שלה ובודק אם היא בבית. גם אחרי פאקינג שנה.
היא עדיין אצלי במחשבות. היא עדיין אצלי בלב. לעיתים רחוקות אני בוכה אבל זה עדיין קורה. ואני עדיין קם בבוקר וחושב עליה. בחודש האחרון דיברנו כמה הודעות בודדות. היא הייתה בחו"ל, טיול של אחרי צבא, וחזרה לארץ.
לפעמים אני עדיין מרגיש ריקנות בלעדיה. לפעמים עדיין מרגיש עצבות כי היא לא פה. ואני באמת לא מבין איך ולמה אני במצב הזה עדיין.
חברים שחוו פרידה לא הגיעו למצב הזה. היו בתקופת עצבות לגיטימית והמשיכו הלאה. אז למה אני צריך להיות מיוחד? למה אני עדיין תקוע עליה? למה אני קם בבוקר וחושב עליה? למה היא אצלי במחשבות לפני שאני נרדם בלילה? למה לעזאזאל האושר שלי עדיין תלוי בה? והשאלה שהכי קשה לי להתמודד איתה.. למה אני עדיין אוהב אותה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות