אשמח לתשובות כי אני ממש מתחבטת ביני לבין עצמי מהיום שנהיינו יחד אבל בעיקר בזמן האחרון כשהעניין נעשה קריטי יותר עבורי.
אני עם החבר המושלם שלי כבר למעלה משנה וזו הייתה השנה הכי טובה שהייתה לי בחיי, לא מגזימה. עם כל המעבר לצבא והקושי שבדבר הוא הפך הכל למדהים ואני חיה מיציאה ליציאה שלו, באמת. ההתאמה המושלמת. אבל...
הוא שומר מסורת, לא איזה דתי אדוק עם פאות ואפילו לא שם כיפה מחוץ לבית אבל הוא כן בתול ומתכוון להישאר ככה עד לערב הכלולות כי זו המסורת והוא מכבד את זה ומאמין בזה ומי אני שאזלזל באמונות של בן אדם? הוא אף פעם לא ירד עליי כי אני לא אוכלת כשר או לובשת מכנסונים וגופיות בקיץ אז אני מכבדת אותו על כל החלטה שלו.
אבל זה ממש קשה לי. בחצי השנה הראשונה שלנו בזוגיות לא ממש היה לי דחוף לשכב, כן התמזמזנו והיה לנו נעים והוא גם החבר הרציני הראשון שלי ככה שכל העניין חדש לי ונהניתי מזה (אני גם בתולה)... אבל עכשיו אני ממש רוצה ולהוטה לעניין וכל החברות שלי בטוחות ששכבנו כבר, אני מספרת להן פרטים פקטיביים בשיחות שלנו על בני זוג וסטוצים וחוויות במיטה כדי שלא יתחילו להציק ולשאול שאלות, ככה שאני מתמודדת ממש לבדי עם כל הקושי הזה ועוד מלשמוע מכולן דברים שאני לא אחווה אלא אם איפרד ממנו/אתחתן איתו.
יש שיגידו לי שאפשר להתחתן צעירים עוד איזה שנתיים אבל אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה להתחתן עם בחור לפני שעברנו משהו מקרב ואינטימי כמו סקס ואני לא מאמינה בזה בכלל, מה גם שאני לא רוצה לחכות שנתיים שלמות בשביל דבר כל כך לגיטימי שאני חושבת עליו לאחרונה כל דקה פנויה, אני כבר נגעלת מעצמי.
מצד שני להיפרד מהנפש התאומה שלי בגלל מין נשמע לי כל כך הזוי וכל כך לא אופייני לי ואני אהיה שבורה בלעדיו.
אבל אולי אנחנו באמת לא מתאימים וזה פער גדול מדי. מה אני עושה מכאן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות