שלום לכולם, אני עוד מעט בת 17, כיתה יא ואני בדיכאון מאז סוף כיתה ט' שהחמיר משמעותית בכיתה י'.
לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולהגיד לאמא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג..
הסיבות שלא יכולתי לומר לה קודם זה כי, היא חושבת שדיכאון זה שטויות ובגלל שהיא עברה את זה גם, אז זה נורמלי לחלוטין ולא מצריך טיפול, בנוסף עם כל הלחץ של הלימודים עכשיו ללכת לפגישות פסיכולוג רק יעמיס עליי ויגרום לי להרגיש "המטורפת שצריכה פסיכולוג כי היא לא מסוגלת להתמודד עם דברים לבד".
מצד שני אני ממש מדרדרת בלימודים בגלל זה, הכל נראה לי חסר משמעות ולא שווה להשקיע עבורו עד כדי כך שאני כמעט נכשלת במקצוע מסוים. והחדר שלי מבולגן באופן נוראי ואין לי שום כוח או מניע לעשות משהו עם עצמי.
ואכן צדקתי כשסוף סוף אמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג והסברתי לה למה (בנוסף גם בגלל הפרעת OCD שיש לי) היא אמרה לי בדיוק מה שציפיתי - גם אני עברתי את זה בגילך גם אני הרגשתי רע ואמא שלי אמרה לי להתמודד עם זה וזה יעבור אז סתמתי את הפה והקשבתי לה.
אחרי וויכוח מסעיר שבו אני בכיתי ממש היא בסוף אמרה "טוב אז אני אקבע לך תור" אבל היא לא קבעה ואני לא רוצה להעלות את זה מחדש, בידיעה שהוויכוח שוב יחזור על עצמו. לא יודעת מה לעשות.. כל כך קשה לי ואני שונאת את עצמי ואת מה שאני עושה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025