אוטיסט שמחפש אהבה

היי,
אני בחור דתי. כל חיי ידעתי שמשהו שונה בי. כל הזמן היו לי בדיחות גרועות ולא מצחיקות ובמקרים נדירים ביותר הרגשתי בטחון בחברת אנשים. יש לי תנועות סטריאוטיפיות, אני נמנע מקשר עין, הבעות הפנים והגוף שלי מאוד מוגזמות ואני מאוד חסר טאקט. אני גם לא מצטלם כל-כך טוב. לפני יותר משנה גיליתי שאני אוטיסט ולפני כמה חודשים קיבלתי את האבחון הסופי. יש לי תסמונת אספרגר. נורא נורא קשה לי להביע רגשות בגלל פחד להיפגע ומפני שאני לא בטוח איך לעשות זאת בלי להגזים בשפת גוף ובטון דיבור שלי, אז אני גדלתי בתור נער מאוד מופנם, אך עם הזמן התחלתי להתחצן, אבל לא במובן הטוב. קיצר, יש לי קשיים. היה קשה לי מאוד בחברת אנשים, אבל עם בנות במיוחד. קשה לי לדעת בוודאות אם היא מעוניינת בי, למרות שבסוף אני יכול להבין את הרמזים שלה. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות את מזלי פה ושם כי אני אוהב בנות ורוצה להיות עם אחת. הייתי בזוגיות בעבר והיה לי ממש כיף, אבל בסוף הקשרים נגמרו. אז אני מנסה כמה שאני יכול להתחיל עם בנות למרות שקשה לי. הבעיה היא שהבחורה רואה עלי שאני ביישן והיא מרגישה קצת שלא בנוח לידי אז אני כמובן נכשל ואפילו בורח לפעמים למקום מבטחים ומודה להקב"ה שזה נגמר. הבעיה העיקרית אבל, היא שאני באמת לא יודע איך לעורר בהן עניין. אני אומר שלום עם מה שאני מגדיר אותו כחיוך (קשה לי לחייך לפעמים) ומבקש את שמה. אח"כ אני מנסה לשאול אותה שאלות כמו "איזה מוזיקה את שומעת?" ואז היא עונה לי נגיד "מייקל ג'קסון" ואז אני אומר לה שאני מעריך ומכבד אותו על כל העבודה שהוא השקיע בעצמו, ובמקום להמשיך להזרים את השיחה היא עונה לי יבש כזה "נכון" ואני פשוט לא יודע מה לעשות (אני, אגב, לא כל כך אוהב מוזיקה), וגם אם היא כן מנסה להמשיך את השיחה אני פשוט לא יודע איך להמשיך משם. בסופו של דבר יוצא שאני חופר לה עם שאלות אישיות כמו "כמה אחים יש לך?" או "איפה בארץ את גרה?" ואז אני נכשל. חשוב לי לציין שאין לי בעיה להיכשל או לקבל סירוב, פשוט אני לא יודע מה לעשות במקרה וזה לא הולך טוב וזה כמעט תמיד הולך ככה. שאלתי היא, איך אני יכול לעורר בה עניין כדי שאוכל להזרים שיחה יותר נעימה ונוחה? תודה לכל העונים!