מרתיע
טוב אז אני לפעמים תוהה למה אין לי חבר ואוף כמה בא לי מישהו שאני אוהב וכמה שחסר לי מישהו.
אני לא מהבנות האלה שחופרות לחברות שלי על חבר או דברים כאלה זה הכי לא אני, אף פעם לא מקטרת או משגעת אנשים למה אין לי חבר ולמה ולמה, אני טיפוס אופטימי וקצת אדיש שאומר שזה בסוף יגיע.
הקטע הוא שאין לי איך להכיר בכלל אנשים, ידידים אין לי, אני סיימתי בצפר ועכשיו בצבא שכולן שם ב-נ-ו-ת בכלל אין סיכוי להכיר מישהו בצבא ואני לא עובדת במקום ציבורי אז השגרת יום שלי זה לקום ללכת לצבא ואולי פעם ב קניון אבל רוב הפעמים זה פשוט חוזרת הביתה ורואה טלויזיה. אני מפחדת פשוט שעם הגיל אני רק אתבגר ולא ידע מה זה זוגיות אפילו בגיל 22 חבר ראשון? זה נשמע מגוחך ואפילו מוזר.
אני מתנחמת בזה שטסתי לחול ושזרמתי שם עם איזה אחד שנראה טוב (לא קיימתי יחסי מין) וכן יש לי קצת "ידע".
אם לא אני באמת הייתי פה בדיכאון אמיתי, כל החברות שלי עם חבר.
וכן אני יוצאת בימי שישי למועדונים, ברים אבל כולם שם סטוציונרים ושיכורים ולא יודעים באמת מה רוצים.
קיצור אני אובדת עצות איך החיים שלי ממשיכים באותו מצב?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025