אני כבר חסרת אונים לובשת מסיכה של אדם מאושר...

אוקי אז ככה אני אתן לכם קצת רקע יש לי שתי אחים תאומים א' (הוא הבכור) ואח שני
ל' (קטן ב2 דקות) איפה שהוא בסוף שנת 2014 ל' התגייס לצבא כשהוא התגייס הכול היה בסדר גמור נהניתי לשמוע סיפורים על החברים שרכש על הקשיים שהיו לו ויש לו והרגשת שחיי מאירים לי פנים ואז אחרי 3 שבועות בערך אח שלי א' התגייס לצבא גם כול החודש שבו הוא עבר את הטירונות היה בסדר למרות שהוא לא היה משתף אותנו במה שעבר עליו... אחרי חודש הוא סיים את הטירונות ומאז חיי הפכו לסיוט מתמשך מתי שהוא סיים את הטירונות הוא עבר לקורס ששם מה שהוא עשה זה רק בעיות איכשהו הוא עבר את הקורס בהצלחה והיה צריך לחכות עד שהיחידה שהוא רצה ללכת אליה תיפתח מחזור חדש אז בזמן שהוא המתין למחזור חדש הוא סייר על הכבישים ובדק שהכול טוב בכבישים ואז יום אחד פשוט נמאס לו נמאס לו שאומרים לו מה לעשות הוא לא יודע להסתגל למסגרת כלשהי ואז הוא החליט שהוא רוצה להשתחרר מהצבא כמובן שאנחנו לא תמכנו בו בקבלת ההחלטה הזו מה שגרם לי להתפורר כול יום הוא ואמא שלי הלכנו לפסיכיאטר פה ופסיכיאטר שם וקב"ן פה וקב"ן שם ואני נשארתי לבד כי אבא שלי תמיד חוזר מאוחר הביתה ואח שלי ל' שאני כ"כ קשורה אליו לא שמין בטלפון שלא לדבר על אמא שלי שהיא גם אחות בית חולים וגם דואגת לאח שלי (משהו נוראי קרה שגרם לה לשנות את דעתה ולעזור לאחי להשתחרר מהצבא) ובסוף הכול נפל עליי שזה הדאגה לסדר בבית ניקיון בית ספר מבחנים ציונים הכלב שלי ואני לבד כול יום זה אותה שגרה מעצבנת שיש לי יום נוראי בבית ספר כי או שאני רבה עם חברות שלי או שאני מפריעה בשיעורים ואז אני חוזרת הביתה ומסדרת את הבית מסדרת את המטבח את הסלון את החדרים שוטפת כלים מורידה את הכלב מנקה מפנה את הזבל ועוד.. וכאשר כולם חוזרים הביתה הם מפילים עליי את כול הבעיות שלהם אם זה אבא שלי שאומר לי שיש לו המון עבודה ואני מנחמת אותו או אם זו אמא שלי שמדברת במשך שעות על הבעיות שלה ואני מנחמת אותה ואני לא זוכה לומר להם כול מה שעובר עליי בבית ספר עם קיבלתי ציון או אם יש לי מבחן וכול המצב משפיע עליי קשות אני לא מרוכזת בשיעורים כי אני חושבת שצריך עוד חומר ניקוי מרצפות אני מדברת בשיעורים כי פשוט אין לי עם מי לדבר ואז המורים אומרים שהם יתקשרו הביתה ואני מתחננת לפניהם לא להתקשר כי לאמא שלי יש מספיק בעיות וצרות ואם יש לאמא שלי ימים בהם היא לא בעבודה אז כול היום היא רק ישנה ישנה וישנה ואני מבינה היא מותשת ואני מנסה לדבר עם החברה הכי טובה שלי אם זה בבית ספר כול פעם מישהי נדחפת באמצע ולוקחת ואתה או אם זה בערב בטלפון היא לא יכולה לדבר ואפילו עכשיו שלא מזמן אמא שלי קמה ואני מתתי לספר לה מה עשיתי בבית ספר היא פשוט אמרה היי מה שלומך יופי איפה א'?ושלא לדבר על זה שהיא לא מעריכה את זה בכלל וככה זה כול יום ואני לא יכולה יותר אני מנסה לשרוד מנסה להשאיר את הראש מעל המים אבל אני לא מצליחה אני טובעת כבר אין לי כוחות אני רואה ילדים עם ההורים שלהם ותוהה לעצמי הם עושים מה שאני עושה? יש לי מלא בעיות ואין לי עם מי לדבר אני לבד אני לא נערה מתבגרת אני האמא בבית שלי ואני אני עדיין לא מוכנה בבקשה תעזרו לי........

תודה לעונים!