היוש,
אני וחבר שלי ביחד חצי שנה
לפני שבועיים הוא טס לטיול אחרי צבא של חודשיים וחצי בתאילנד, ויאטנם ופיליפינים. (ביחד עם 2 חברי ילדות טובים שלו)
ידעתי מתחילת הקשר שלנו שהטיול הזה יהיה וידעתי שיהיה לי קשה אבל אני פשוט לא עומדת בזה..
לפני שהוא טס היינו כמעט כל יום ביחד וישנים ביחד לפחות 3 פעמים בשבוע (לפעמים בגלל העבודה שלו פחות הסתדר) ובשבתות תמיד היינו ביחד - מתחילת הקשר.
ביומיים הראשונים של הטיסה לא הפסקתי לבכות ועד עכשיו הזמן פשוט לא זז לי!!
חבר שלי הכי נאמן בעולם ואני יודעת שבקטע הזה אני פחות צריכה לדאוג, כל ערב הוא מתקשר לספר לי איך עבר היום ולשאול מה איתי וממש דואג שאני לא אתבאס שהוא רחוק..
אבל קשה לי בטירוף בגלל כמה סיבות-
1.הכי קשה זה שעברו רק שבועיים. נשאר עוד חודשיים ואני לא מפסיקה לחשוב קדימה כמה זה רחוק
2. קשה לי גם שהוא נהנה כל היום וצובר חוויות ואני לא עושה כלום חוץ מהשגרה של לימודים ובא לי פשוט להיות חלק מהחוויות שלו. לראות הכל ביחד איתו
3. קצת קשה לי לדעת שהוא כל היום בים, בריכה ומסיבות. לא שמדאיג אותי מה הוא עושה שם אבל פשוט זה מין מועקה כזאת שכל היום הוא בסביבה של מלא תיירות מכל העולם ומבלה ואני פה בבית
4. קשה לי מאווווד שאנחנו לא מדברים יותר מרבע שעה ביום למרות שאני לא מצפה ליותר אבל התרגלתי לדבר איתו שעות כל יום (פנים מול פנים, טלפון, הודעות)
אני כבר אבודה לגמרי ולא מצליחה להתמודד ושבוע הבא כבר מתחילים לי המבחנים ואני ממש לא בריכוז ולא יודעת להתמודד עם זה..
רעיונות..? מילות עידוד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025