נשוי ומאוהב בחברה לעבודה, והיא בי, אבל לא מוכנה לשכב כי אוהבת את בעלה

טוב, סיפור שבטח שמעתם מליון פעמים פחות או יותר....

לפני כשלוש שנים הכרתי בחורה מדהימה מכל הבחינות שעובדת איתי באותה חברה אך במחלקה מקבילה.
החיבור ביננו היה מיידי. כימיה מטורפת וחיבור מושלם.
מושלם למעט פרט אחד קטן.... שנינו נשואים ולצערי לא זה לזו.

העובדה שאנחנו נשואים קשורה ולא קשורה לעובדה שאני פה פונה אליכם. מייד תבינו (אני מקווה).

שלוש שנים אנחנו מנהלים קשר רומנטי, עם אהבה מטורפת משני הכיוונים.
כל התקופה הזאת, למעט חיבוקים, נשיקות ומזמוזים פה ושם, לא שכבנו, למרות שהיו המון הזדמנויות שזה היה יכול לקרות.

לפני שאתם שולחים אותי להחליף טמפון..... נא להמתין עד הסוף, וכן, אני מרגיש שאנחנו לגמרי בכיתה י' בכל הקשור בזה.
אבל... עד כמה שאני מת לממש את האהבה הזאת גם במעשים, לה מאוד קשה (וזה בלשון המעטה) עם מה שאנחנו עושים, בעיקר במובן הפיזי.
מבחינתה הרגשות שלה עם עצמה הם שלה ורק שלה, אבל מעשים מקנים לזה משנה תוקף שלה קשה מאוד לחיות עם זה.
היא טוענת שלמרות האהבה המטורפת שלה אלי ועד כמה שהייתה ממש רוצה לממש את כל הפנטזיות שלנו פה, היא פשוט לא מסוגלת כי היא מאוד אוהבת את בעלה ולא מסוגלת לקחת את מערכת היחסים הזאת לשלב האל-חזור של סקס. גם ככה כל פעם שאנחנו נפגשים לבד ויש מגע פיזי, מאוד קשה לה עם זה והיא "אוכלת לעצמה את הראש" על מה שהיא עושה.
אז אני מבין לליבה ולכן לא לוחץ לכיוון של סקס. אני אוהב אותה יותר מידי והיא חשובה לי יותר מידי כדי לאבד אותה "רק" בגלל סקס.

בסדר... בסדר... גם אני שמעתי איך זה יצא.
הלכתי להחליף טמפון... :)

אז מה אני רוצה מכם?
אני רוצה לדעת מכם מתחברים למה שהיא מרגישה בנוגע לקשר הפיזי שלנו.
לי עדיין יש קצרים במוח מזה. אם היא טוענת שהיא אוהבת כך את בעלה, איך היא התאהבה בי ככה?? ואם כבר, בגידה רגשית היא בגידה הרבה יותר גרועה מבחינתי מכל בגידה פיזית. (היא טוענת שזה חאט על פשע).

דבר שני, היא הייתה מעוניינת להשאיר את מערכת היחסים שלנו עד כמה שיותר אפלטונית עם מינימום עד אפס מגע פיזי. אני טוען שזה בלתי אפשרי כי איך אפשר לאהוב משהו בצורה כזאת ולא להיות במגע פיזי איתו?? זה לא אנושי (היא טוענת שזה עינוי אדיר גם לה.. אבל עדיין בגלל שהיא נשואה קשה לה מאוד עם זה ולכן היא מסוגלת "לשים את זה בצד")
אני לא מסוגל לאהוב אותה רק מרחוק! פשוט לא מסוגל שלא לפחות לחבק אותה, לנשק אותה, לנשום אותה... זה פשוט בלתי אפשרי מבחינתי.
לא יודע איך היא בכלל מסוגלת לחשוב על זה? האינסטיקט אומר שהיא לא אוהבת אותי כמו שהיא אומרת או כמו שאני חושב, אבל אני מכיר אותה... אני רואה כמה היא סובלת... זה לא משחק.

כל חבר שסיפרתי לו את זה חושב או שהיא תינוקת או שאני הומו או גם וגם.
מניח שחלקכם חושב גם ככה. קשה לשפוט מרחוק...נסו שלא, אבל בכל זאת אני מעוניין לשמוע את דעתכם (הלא שיפוטית :)).

הגענו לשלב מאוד קשה במערכת היחסים שלנו. הקשר הרגשי מעמיק מאוד. שנינו אוהבים מאוד אחד את השניה, אבל הקשר הפיזי לא עומד בקצב בעליל.
שאין מפגשים חוטפים (חצי שעה/שעה פעם בשבוע/שבועיים) או שהיא מסרבת שאני מציע לה להיפגש אני נשבר מזה.
שיש, אומנם מושלם לה שאנחנו יחד, אבל המצפון הורג אותה. לפני, תוך כדי ואחרי.

אם אתם רוצים לדעת למה לי יותר קל מצפונית עם כל זה אז אין לי תשובה טובה. אולי אני פחות אוהב את אישתי? אולי אני יותר אוהב אותה? אולי אני חרא של בנאדם? לא יודע...
עובדה היא שאני לא מחפש "לזיין" וזה לא קרה לי בחיים. פשוט התאהבתי עד מעל הראש, יהיו הסיבות אשר יהיו.
כשאני אוהב, אני לא יודע לאוהב חצי.

בקיצור אנשים יקרים, מחכה לשמוע מה אתם חושבים.

תודה.