מרגישה רע. ההורים לא הורים, למה ההורים כאלו?

###צוות האתר,בטעות עשיתי גימייל מוטעה... בגלל זה השאלה תחזור על עצמה.

היי.
אני אספר לכם עלי בכללי..
אני בחורה :
חכמה,חמה,אוהבת,דומיננטית ,עוזרת לאנשים,בוגרת ומודעת לעצמה.
בבית ספר אני אוהבת להיות עם כולן , אוהבת לצחוק.. להיות עם חוש הומור ציני כזה . בקיצור אני אוהבת את רובן,והן אוהבות אותי. יש מחמאות עלי וכו׳

אני מרגישה בזמן האחרון שאין לי כוח לעצמי.... וזה נובע מהמשפחה שלי,אני לא אוהבת אותם..
אם לומר את האמת ,אני אוהבת אותם,כי אני רגילה אליהם... אבל אין לי כוח אליהם! ואת אמא שלי ,אני מרגישה שאני מאוכזבת ממנה ברמה של ממש. היא פשוט נותנת לחיים לחיות... היא שקועה רק בעולמה. כל היום שקועה במחשב שלה...(רואה סדרות) לפעמיים אני מרגישה שיש לנו עוד ילד בבית,וזה המחשב.
לא מרגישה שהיא אמא... אח שלי (בן 9) מקלל קללות של רחוב (בן** ,תזדי** ,אני אזי** ...)
אבא לא יודע לנהל את עצמו,אז איך ינהל את הבית? אין לו מילה... כל פעם ״מאיים״ שאם נגיד אח שלי לא יבוא לבית כנסת ביום שישי הןא לא יראה טלוויזיה כל השבוע. ואח שלי ,לא שם עליו.. וכרגיל, אבא שלי לא עושה את מה שהוא אומר.
אני מרגישה כבר שהבית הזה מעביר כל יום , ועוד יום חלף לו,ועוד יום... העיקר להעביר את החיים. דיי ,אני משתגעת .. אני מרגישה שאני הבנאדם הכי שפוי שם,שאני זאת שרואה מה הולך בבית, שאני זאת שצריכה להעיר אותם! אבל אני אומרת להם את זה,אני אומרת! ״תפסיקו להיות אדישים ,רכים כשלא צריך..״ ואין,מתנהגים בחוסר בגרות! בחייי ! אמא עונה ״כןכן גם לך לא חסר..״ כלומר,תשובה שלא קשורה לאותה נושא!!!! באמת, לא קשורה לאותו נושא... זה מחרפן אותי... למה אני מרגישה ככה? למה אני מרגישה רע? למה אני מרגישה שאין לי כוח ללמוד כבר? בא לי בגרות מלאה... אבל זה משפיע על משך היום שלי,כל המחשבות האלו על ההורים,שהם לא הורים..לא מרגישה מהם תמיכה,חום.... וכבר אם הם יעשו את זה,אני לא ארצה את זה.
אני מרגישה שאני בודדה.. שאין לי את מי לשתף,להוציא דברים.. שיבינו אותי, וככ קשה שלי!
יש לי חברים,אבל אני לא אשתף אותם. מסיבה פשוטה: לא מרגישה שהם ״שומרי סוד״.
אני בכללי לא אוהבת שפולשים לחיים שלי...

מרוב שאני לא יודעת מה לעשות התחלתי לשתות קצת..
היה ערק במקרר ,ולמרות שאני לא סובלת את זה ספציפי ,הרגשתי שאני חייבת.. ואכן עשיתי את זה,למרות הגועל... שתיתי .
הרגשתי אחכ ״שלווה״ הרגשתי מסוחררת,ואהבתי את זה, שקט.. גם לימודית וגם מה שהולך במשפחה שלי.. החוסר תיקשור הזה.
היה לי כיף. אחכ הלכתי להתקלח , ולמיטה,לישון.

יום אחריי,לאח שלי היה בחדר וודקה,אז לקחתי ושתיתי.. לא הרבה ,חצי כוס. וזה בקטנה נתן לי שקט כזה.

מה אני עושה? נמאס לי לשמור בבטן.. נמאס לי מהמשפחה,נמאס לי .
יודעת שזה זמני,מודעת לזה... אבל בנתיים? מה אני עושה? אני לא רוצה להמשיך עם זה... כי אני בחורה איכותית ואני לא רוצה להיות בשפל הזה.. של הבריחה מהמציאות.