מאמא ובן הכי קרובים הפכנו להכי רחוקים. השתניתי. למה ההורים שלי כ"כ אינטרסנטים?

אני בן 25 הבן הבכור מבין ארבעה אחים... תמיד הייתי הילד של אמא ..זה שהכי קרוב אליה בבית וזה שמדבר איתה המון... ממושמע המושא גאווה שלה ... מגיל קטן הייתי אוהב שאומרים לאמא שלי " איזה ילד מדהים יש לך " ... הייתי מצטיין בתיכוןן רק כדי שתוכל להתגאות אחרי זה הייתי קצין בצה"ל ק שתוכל לספר.. וכל פעם הוביל אותי הרצון שההורים שלי יתגאו בי והם באמת התגאו בי.. ואז אחרי השחרור מהצבא משהו נסדק... פתאום הבנתי שנמאס לי לחיות חיים רק בשביל לגרום גאווה להורים שלי... אחרי שהשתחררתי ניגשתי לפסיכומטרי כי צריך והוצאתי ציון 700 פלוס ואז אמרתי שאני עושנ הפסקה עם המרדף חיים הזה ועושה דברים שתמיד רציתי ... עברתי מהצפון לתל אביב ( שממש התקבל בהרמת גבה ) עיר שתמיד רציתי לגור בהה ונרשמתי ללימודי משחק בבית ספר למשחק שתמיד רציתי ... פתאום הרגשתי אושר מהו נהניתי מזה .. ידעתי שאני טוב אבל כל פעם הקול של אמא שלי הדהד שזה לא עבודה ולא מקצוע ומגיע לי יותר מזה ... עם הזמן שגרתי בתל אביב הבנתי גם מהי נטייתי המינית התחלתי לצאת ולחוות והרגשתי סוף סוף רגש מהו ... ההורים התחילו לדאוג ולחשוד לא הבינו מה נסגר איתיי ואיך יצאתי מהמסלול התחילו המון שקרים ויחסי אי אמון עם ההורים שלי ... לא ידעו איפה אני גר חירטוטים של איפה אני נמצא ואמא שלי גם חפרה על שתהיה לי חברה אחרי שאיזה 5 שנים לא היה לי משהו רציני ... במקביל התחילו לחשושים בסביבה הקרובה שלה של מה נסגר איתו .. יש לו חברה ?.. אמא שלי נכנסה לדיכאון והתחילה לקחת כדורים... ממצב שהייתי הילד שהוא מושא גאווה שלה לאכזבה גדולה.. אחרי שראיתי שהיא סובלת חזרתח הביתהה כדי לא להחמיר את המצב שיחקתי אותה שהמעבר היה קצר וזהו אני מטייל ומתחיל ללמוד.. נרשמתי ללימודי הנדסה בטכניון וזה היה הסמסטר הכי מזעזע שהיהה ליי פשוו נכנסתי לדיכאון רציני של מה אני רוצה מעצמי ומה אני עושה עם החיים שלי ועד מתי ארצה את ההורים .. פרשתי מהלימודים ההורים היו בשוקק אמרו שאני הורס את החייפ שלי ושלהם ואיך מבנאדך כזה אינטילגנטט אני זורק הכל לפח ונסעתי לעבוד בחול וחזרתי עכשיו הביתה ... אמא שלי ממש התייאשה ממני היא כבר חושדת לגבי נטיותיי והולכת לכל מיני רבנים ... וממש בטוחה ששטפו לי את המוח .וכל.שיחה שלנו מסתיימת בטונים צורמים . ממצב ששההורים היו מדברים איתי על הכל ומתייעצים לגביצאחים שליי נהייתה אווירה מאוד לא נעימה וכעס... כעס עצום יש לי עליה שעם כל הרצון שלה והטיפול המסור היא פשוט הביאה אותי לעולם כדי שאממש רצונות שלה וכדי שתוכל להשוויץ ולהתגאות והנה פתאום בבום הפכתי להפך הגמור וכביכול יש " פגם במוצר "... אני לא יודע כבר מה לעשותת ... מצדד אחד ניסיתי לחזור להיות הילד הזה מצד שני אין לי כברר כח לנסות לגרופ להם גאווהה .. הלימודים האלה לא מעניינים אותי ונמאס לי שמעצבים לי את החיים במקום שאעשה מב שאני רוצה ...אני ממש מרגיש אבודד.. אולי עשיתי טעויות עם הבחירות שלי אבל התקופה ההיר שגרתי בתל אביב הייתה התקופה שהכי הרגשתי משוחרר עם עצמי והייתי מי שאני אבל אולע היה עדיף שזה היה קורה אחרי התואר... כי עכשיו אני גם בלי תואר וגם מסב להם אכזבהה גדולה שאולי אני "כזה " ולעולם לא אתחתן ... מעולם לא איכזבתי אותםם ואני מפחד שאני הורגג אותם לאט לאטטט אבל אין לי כח יותר לחיים האלהכ שבהם נועדתי לרצות אותם... למה ה הורים שלי כל כך אינטרסנטיםם ??מהם למדתי שהורותת זה פשוט יצר נרקסיסטי ... פשוט מנסים להגשים את עצמם דרך הילדד ולאמלל לו את החיים ..