אני נפגשת עם פסיכולוגית בקביעות, אך בזמן האחרון ההורים מתקשים כלכלית, מה לעשות?

שנה שעברה הייתה לי נורא קשה. נורא נורא קשה..
אני לא רוצה לפרט יותר מידי..והנה,כבר עומדות לי דמעות בעיניים.
אני רק יציין שזה הוביל להמון מחשבות אובדניות.לייאוש.לשנאה..ממש להתמוטטות.
עד כדי כך שפרקתי פה רגשות שלי באתר והזמינו לי שוטרים לבית מהחשש שאני יפגע בעצמי. אני בחיים לא ישכח את הערב הזה ולא מאחלת שיקרה דבר כזה לאף אחד.
אף פעם לא הייתי "ערסית"/שובבה..בדיוק ההפך,תמיד הייתי ואני גם עכשיו "ילדה טובה".שקטה,נחבאת אל הכלים..
תמיד הרגשתי "שקופה". כמו-"רואה ואינה נראית".סבלתי מחרדה חברתית,הגוף שלי היה רועד בכל מיני סיטואציות חברתיות. הרגשתי שאני לא מעניינת ושאני לא תורמת בשום דרך לאף אחד כפרט ולעולם הזה ככלל.כאילו שבאתי לעולם בטעות.
חבל שלא מצאתי את השאלה שכתבתי כאן שנה שעברה.אם הייתי מצרפת אותה הייתם בטח מבינים עד כמה היה לי קשה.

כמובן שאח"כ ההורים שלי כפו עליי ללכת לפסיכולוגית ואני לא רציתי. אבל בסופו של דבר הייתי חייבת,כיוון שגם המשטרה לחצה עליי.
בפגישה הראשונה שלי איתה ,בקושי דיברתי.אני זוכרת שרק בכיתי ובכיתי,והיא רק אמרה לי שמותר לבכות,מה שהגביר את הבכי שלי...שעה שלמה הסתכמה רק בבכי ובזה שגמרתי לה חבילת טישו.
יצאתי מהפגישה הראשונה בתחושה של בזבוז,הרגשתי שבזבזתי להורים שלי 300 שקל על שעה סתמית לגמרי.אבל הם הכריחו אותי ללכת לעוד פגישה ולעוד פגישה.
אף פעם לא סיפרתי להם על מה שקורה שם,וגם הפסיכולוגית לא גילתה להם כלום,למרות שהרגשתי שהם מתפוצצים מסקרנות..
המשכתי ללכת לעוד פגישה ועוד פגישה,בהתחלה הפגישות היו פעם בשבוע,אחכ הפכו לפעם בשבועיים,ולאט לאט הרגשתי שהיא באמת עוזרת לי.היא ליוותה אותי לפני הכניסה שלי לשירות לאומי עם כל הלחצים שהיו לי ועד עכשיו.
אני מגיעה אליה,פורקת הכל ויוצאת משם כמו חדשה. היא עוזרת לי "לנתח" כל מיני סיטואציות שהייתי מעורבת בהם ושהיה לי קשה בהם וככה לאט לאט אני מצליחה להתגבר עליהם.
בזמן האחרון אני נפגשת איתה פעם בשלושה שבועות בגלל שקשה להורים שלי מהבחינה הכלכלית. אני מרגישה שהם לא רואים בזה פתאום כ"כ חשיבות(כמו בהתחלה) למרות שאני מרגישה שאני ממש זקוקה לזה.
כל פעם שאני אומרת לאבא שלי שאני מעוניינת ללכת,אני רואה שקשה לו והוא גם אמר לי פעם שהמחיר הכלכלי של זה מאוד מכביד עליו ,אבל אני לא יודעת מה לעשות.
הפסיכולוגית לוחצת עליי להמשיך להיפגש פעם בשלושה שבועות ולהורים שלי זה קשה ואני בטוחה שהם מעוניינים שאני יפסיק. מצד שני,אני מרגישה שאני חייבת להמשיך ללכת אבל אין לי את האפשרות לשלם.
קבעתי עם הפסיכולוגית לשישי הקרוב,וההורים שלי לא יודעים על זה. לבטל? ואם כן-איך לבטל?אני בכל פעם דוחה שוב ושוב את הפגישה ולא נעים לי..
אבל גם לא נעים לי מההורים.

מה אני יכולה לעשות?