בן 26, למה אני חוזר על אותה הטעות? אולי פשוט אי אפשר לסמוך עליכן?

זוגיות רצינית ראשונה - היא בגדה ביא ונפרדה בסמס. אחלה.
זוגיות רצינית שניה - טסה לחו"ל (רציתי להציע נישואין אחרי שתחזור), בגדה בי שם, נכנסה להריון (לא סיפרה לי), נפרדה ממני בטענה שלא אוהבת אותי יותר (הרחתי פה בולשיט), חוזרת אלי אחרי חודשיים ומסבירה לי את כל הסיפור וטוענת שעדיין אוהבת אותי אבל לא יודעת מה לעשות עם זה שהיא בהריון מהבן-כלב שם. מצטער, אבל זה כבר בעיה שלך ממזמן. כאן באמת נשברתי. מה נסגר איתך??
זוגיות רצינית שלישית - היא ללא ניסיון בכלל ולכן אני עשיתי הכל בצורה מאוד מדורגת. לא שכבנו עדיין אחרי מספר חודשים, ויש לי מספיק סבלנות בשבילה כי אני אוהב אותה. מאידך, אני חושב שזה רק עניין של זמן עד שאני אזרק שוב על-ידה (<- הטראומה שלי ממערכות קודמות רודפת אחרי, מבין את זה לגמרי). עדיין נותן לזה צ'אנס כי עמוק בפנים אני רוצה להאמין שנתגבר על הכל, כי לכולם יש מטען מן העבר בגיל הזה לפחות וגם לה יש סיבה שהיא ללא נסיון. אני רוצה להאמין שנתגבר על הכל - זה חלק מהעניין לא?

המכנה המשותף הוא שבכל מערכות היחסים אני תמיד נותן מעצמי 120%, אוהב ללא תנאים, ללא שיפוטיות. תמיד מבין ומקשיב, תמיד נותן צ'אנס. כמו שאני עונה לחברים שלי לשאלה האם אני אמיתי? אז כן, אמיתי. וזאת עד כה בניגוד לצד השני, ותמיד זה נגמר בפרידה שאותה לא אני יוזם. האם אני חוזר על אותה "הטעות" של "אהבת אמת"? אבל כזה אני, אני לא יכול לשקר. אולי פשוט נפלתי בין הכסאות בכל מה שקשור לזוגיות? אני כבר לא יודע.

הפידבק שאני מקבל מבחוץ הוא, לסיכומו של דבר, שמערכות יחסים זה משחק כזה, וצריך לדעת "חוקים". אז אני לא אוהב חוקים או משחקים, אין אצלי את חוקי הדייטים, את חוקי ההתרחקות וההתקרבות או בולשיט אחר ש"מייעצי זוגיות" למיניהן דוחפים לכולם. את בנות הזוג שלי אהבתי ללא משחקים, אלא באמת. אולי זה "הטעות" שלי?
ואם כך אז אולי עדיף לוותר על עניין הזוגיות ולהשקיע את הזמן הזה בהתפתחות אישית. אני אקדמאי בסופו של דבר, וספורטאי - לא בגלל שעמום נכנסתי לזוגיות. אולי לשכוח מחתונות, זוגיות ארוכת טווח..? כבר אין לי כוח. אולי פשוט אי אפשר לסמוך עליכן, נשים יקרות? אני מכבד אתכן מעל ומעבר, אבל האמת היא שאת אנרגיות האמון כבר איבדתי ממזמן...