לחזור הביתה או שאני עושה את הדבר הנכון?

שלום לכם, אני מאוד סהרורית וצריכה עצה ממישהו ניטרלי. . .
גדלתי בבית שמאוד סבב את הזוגיות הרעועה בין הוריי, עד שאחרי הרבה מאוד שנים, כשכולנו כבר גדולים הם התגרשו (תודה לאל!)
נותרנו בבית אני ,אימי ואחותי הקטנה.
אבי לא בקשר איתי כי החליט שאם הוא התגרש מאימי הוא התגרש גם ממני.
מרגע שיחרורי מצה"ל הוא היה מסנן "מישהי כאן צריכה לעוף מהבית", "מישהי כאן משתמשת במים,בחשמל,בגז ובאוכל שלי" . . ככה סתם, כי לא התאים לו שאני בחורה דעתנית. הוא היה מאוד אלים מילולית בשפה המועטה.
כאשר הוא יצא מהבית, הייתה מעין רגיעה כזו, הרגשתי טוב בבית, הרגשתי חופשיה לפתוח את המקרר, להיות בסלון בכיף ולא רק בחדר, וגם עזרתי כלכלית לאימי עם ועד הבית, הקניות לבית לפעמים עזרה קטנה עם האחות בדמי כיס.
ואז גם היא החלה להשתנות, פתאום אני צריכה ללכת לחדר כי היא רוצה את הפרטיות שלה בסלון, פתאום אני לא עוזרת מספיק בבית, אני צריכה לעזוב את הבית...חזרה על אותן המנטרות של אבי כאשר הוא היה בבית - פרזיטית, מבזבזת חשמל מים אוכל וגז. כל דבר שלא היה נראה לה הייתי חוטפת קללות והעלבות למקומות הכי אינטימיים ונק' התורפה הכי כואבות שלי.
קרה שפשוט אחרי שנה מתוך 3 שנים מאז הגירושים רק ספגתי איומים של "עופי מהבית שלי", ובחורף האחרון זה פשוט קרה, חתמתי עם מעונות האוניברסיטה ועם לב כבד חזרתי הביתה ואמרתי לה כל מה שאני מרגישה לגבי המצב הזה, באמת שלא קיללתי רק דיברתי מתוך כאב אמיתי חשבתי שאני הולכת למות מהתקף לב, במקום לקבל ממנה יחס מבין ושתחזור בה, העיפה עליי ספל שמן הסתם נשבר, הצמידה שני אגרופים ללחיים שלי ואמרה עופי מהבית שלי, אמרתי לה תעזי להניח עליי את הידיים שלך אני מזמינה משטרה, ובמקום להירתע איימה עליי שהיא תגיש נגדי תלונה במשטרה. התקשרה לאחותי הגדולה ועוד יותר השפילה אותי, העיפה את כל הבגדים מהארון ואמרה שאם עוד הלילה אני לא יוצאת מחר בבוקר אמצא את הבגדים שלי ברחוב. הרגשתי כל כך מושפלת! ועוד ביום לאחר מכן התקשרה לכל קרובי המשפחה ואמרה להם שאני נטשתי אותה ואני מקבלת טלפונים של "למה עזבת את אמא שלך? אולי שלום בית?". . . גם דיברתי עם אמא שלי באותו שבוע והיא אומרת שאני הובלתי אותה לזה. ושאחזור הביתה. לא הסכמתי. גם בשניים שלושה סופ"שים לאחר מכן באתי לבקר, אבל לא רציתי להמשיך לעשות זאת כי אני פשוט לא מרגישה יותר בבית שלי. אם מקודם לא הרגשתי רצוייה עכשיו אני בכלל לא מרגישה בבית. רק בזכות אחותי הגדולה הייתי מבקרת אותה כי היינו עושים ארוחת שבת בבית אבל גם אז האוירה הייתה עכורה והיא הייתה תמיד מרירה. ממש חיפשה אותי שבת אחת ושוב אמרה לי לעוף מהבית ולקחת את שאריות הדברים שלי.. . . עברו עליי ללא ספק ימים שחורים ועצובים, בכיתי המון, בעיקר כי התגעגעתי למשפחה המורחבת שנמצאת בחו"ל והייתי זקוקה מאוד לחיבוק של איזה דוד שיגיד לי הכל יהיה בסדר. הצלחתי לעבור את השנה הראשונה לתואר בהצלחה, ולשמחתי בדיוק כשהועפתי מהבית שבועיים אחרי השגתי עבודה מסודרת. כעת מכיוון שהחיים צפופים ואין פרטיות במעונות אני מחפשת להשכיר דירה עם שותפים. . . וכאן מס' קרובי משפחה מנסים לעצור בעדי - "מה , זה כסף, תחסכי, תחזרי הביתה אמא שלך לא תחזור על זה, את חסרה לה", ושוב אני בוכה המון, כי מצד אחד מה יהיה באמת עם הכסף? שכ"ד, שכ"ל ומחייה, מצד שני האם אני באמת נוטשת אותה? מצד שלישי אני יודעת שהיא תחזור על זה כי אנשים לא משתנים, ולא מתאים לי לספוג העלבות,צעקות ואיומים. היום אמא שלי מתקשרת אליי מאחותי הגדולה, ואחותי מתחילה לשאול אותי מה קורה עם הדירות שאני מחפשת (דוקא היא לא לוחצת עליי לחזור, אף שהציעה אבל לא ניסתה לשכנע) וסיפרתי לה שיש לי כאבי בטן ובחילות ואמא שלי אומרת "את צריכה אמא". . . . זה פשוט שבר אותי מבפנים, ברור שאני צריכה אמא, אבל היא לא מתנהגת כמו אמא שלי, רחוק מזה, ונמאס לי לסלוח לה על כל דבר פוגע שהיא עושה, ואני עדיין מאוד פגועה מכל ההתנהגויות והאימרות הבלתי נסלחות שלה שאמרה לי. מצד אחד אני מאוד דובקת בערכי משפחה כי ככה גדלתי מצד שני אני רוצה לחיות בשקט. . . . . . . האם זו תהיה טעות לא לחזור?