טוב, זה לא יהיה קצר ואשמח מאוד אם תהיו סבלניים...
אני בחור בן 27, כבר אוטוטו באמצע סמסטר של שנה ג' (אחרונה) בלימודי עבודה סוציאלית. בחרתי את התואר מתוך פשרה, במקום לימודי פסיכולוגיה. לא טרחתי להתאמץ להתקבל ללימודי פסיכולוגיה מאחר שהבנתי שהמסלול ללימודי פסיכולוגיה קלינית הוא ארוך וסיזיפי ובתור עובד סוציאלי אפשר לטפל כבר לאחר התואר הראשון או להמשיך מיד לתואר השני.
חיכיתי לשנה האחרונה בלימודים כי הבנתי שבמסגרת ההכשרה אוכל להתנסות בטיפול קלאסי, אחד על אחד, במרפאה ו-וואלה, זה מה שאני עושה,אחד לאחד, מה שרציתי ומה שחיפשתי ועכשיו אני מוצא את עצמי "אוכל כאפות" על התואר...
מגיל 17 כולם דחפו אותי וראו אותי כאדם מקשיב, מייעץ ועם יכולת אבחנה טובה במיוחד בכל הקשור לבני אדם וכן, שם ראיתי את עצמי... מטפל או פסיכולוג קליני, להקשיב, לתת עצה טובה, תמיד.
היום אני מוצא את עצמי בלי סבלנות למטופלים, בלי סבלנות לכל החפירות על "הכלה", "אמפתיה", "שיקוף". אני מבולבל ובעיקר מפוחד, שביזבזתי שלוש שנים על לימודים מיותרים ומעבר לזה, שהתבלבלתי לחלוטין במסלול...
אם אני לא "מטפל", מה אני בעצם? מה אני יכול להיות או ללמוד? אני מוצא את עצמי מבולבל ומפוחד. בגיל שלי לא קל להתחיל תואר חדש, מה שגם אם אני רוצה ללמוד איזשהו תואר ריאלי, אזדקק לשיפור בגרויות ופסיכומטרי, אבל היי, החיים מחכים...
אני לא רואה את עצמי באותה צורה, כי אני כבר לא מזדהה עם הטייטל של "מטפל", אבל בלי ה"טייטל" הזה אני לא יודע במה אני טוב, מה אני יכול ללמוד או מעבר לזה, מה הייעוד שלי מבחינת מקצוע...
בקיצור, אשמח לכל עצה טובה, הכוונה או מילה טובה. תודה שקראתם עד כה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025