כן. מאוד.
טוב אז ככה, אחרי שלפני כמה זמן היה לי תקופה נוראית, באמת נוראית של מה שנקרא חרדות. והיה לי פשוט רע ומגעיל וחרדות זה דבר כזה בלי איזה הסבר מדעי ומובן, בקיצור מה שעשיתי זה לקחת כדורים ופסיכולוגית. ומודה זה כן עזר לי. מאוד אפילו. אבל אני עדיין לא יכולה להגיד במאה אחוז ששום דבר לא מפריע לי, ושאני בסדר גמור. עדיין לפעמים קשה לי ואני מרגישה קצת מועקה ושמשהו לא בסדר ואני לא מבינה את זה. אני שונאת שאני לא יכולה להסביר מה אני מרגישה בעיקר כי אני לא מבינה ולמה הגיל הזה צריך להיות כל כך מסובך. אני בכיתה יא מה שאומר שאני כל היום לומדת, ואני פשוט מרגישה סוג של רדומה. אני פשוט לא עושה שום דבר משמעותי. אני לא מרגישה חיה. סתם עושה דברים מאוטומטיות ואני לא יודעת איך לתת משמעות לדברים מסוימים. יש כל כך הרבה דברים בעולם הזה שאני פשוט לא מבינה ואני רוצה להבין. יש דברים כל כך מפחידים ורעים ועצובים שקורים אז איך אפשר עדיין להמשיך כאלו כלום, הפחד הזה.
אני לא יודעת למה אני כותבת פה עכשיו ומה זה ייתן לי, אני חשוב ומעניין לי לדעת איך אתם מצליחים לעבור את הגיל הזה, מה אתם עושים למרות כל הקשיים של הגיל, ואיך מוציאים מהגיל שכל המבוגרים רוצים לחזור אליו את הכי טוב שאפשר. כי אני לא מרגישה הכי טוב שאפשר, למה הכול כל כך מסובך? איך לוקחים דברים יותר בקלות, את החיים בקלות ופשוט חיים אותם וזורמים. ועוד משהו, איך אני יכולה לדעת עד מתי אני צריכה את הכדורים? והפסיכולוגית? כי אני מרגישה שאין לי כבר על מה לדבר איתה והיא נורא מחפשת נושאים וזה ניהיה קצת מיותר. ולי אין כוח כבר לחפש תשובה על כל דבר.
-פריקה ובבקשה תכתבו מה אתם חושבים-
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025