שלום,
אז אני אתן קצת רקע עליי - אני עובדת על להתקבל לתואר לאופנה באחד מהמוסדות הנחשבים בארץ. אני טובה במה שאני עושה ותמיד נחשבתי לתלמידה טובה. בכללי אני באה ממשפחה שלימודים בה הם דבר מאוד חשוב. אולי אנחנו לא משפחה של גאונים אבל אף אחד גם לא טיפש.
לא מזמן הכרתי בחור מקסים בן 22, עולה חדש שגם צריך להתגייס לצה"ל בעוד מספר חודשים. בינתיים הוא עושה פסיכומטרי. הוא מתייחס אליי יפה, דואג להגיד לי כל הזמן שהוא אוהב אותי ועושה מאמצים לראות אותי כמה שיותר למרות שאנחנו גרים רחוק.
עכשיו ככה - כבר מההתחלה בגלל הבדלי השפות לא ממש ידעתי להגיד לעצמי אם הוא מספיק חכם , לא בקטע מגעיל פשוט הייתי כבר בזוגיות לא שוויונית מבחינה אינטלקטואלית והבנתי שזה פקטור מאוד משמעותי אצלי בקשר זוגי. ועכשיו הוא עשה סימולציה וקיבל 402 (!) כל הזמן אמרתי לו שהוא ולמד מספיק אבל אפילו אני יודעת שגם אם לומדים הרבה הרוב לא משפרים בהרבה את הציון.
עכשיו יש עוד סיבוך בעלילה - אנחנו אמורים להזמין כרטיסי טיסה בשביל ללכת לבקר את המשפחה שלו לפני הגיוס ולא בא לי שכל הכסף הזה יתבזבז אם בסוף אני אחליט שזה לא מתאים (כבר שיתפתי אותו בתחושות שלי - והוא מצדו מבטיח שהוא חכם ויכול). אז אולי פשוט אין לו דרייב פנימי להצליח? גם רישיון אין לו והוא גם לא התחיל ללמוד ולי כבר יש יותר משנתיים.
אני יודעת שהוא אוהב אותי המון - אמר לי כבר בדייט ראשון והוא מבלה אצלי המון,עושה שבתות וחגים... זה עוד דבר שמקשה עליי - הידיעה שהוא יישאר "לבד"
בקיצור....לא מחפש רוטשילד ולא דוגמן על...מחפשת מישהו שיהווה לי אתגר אינטלקטואלי ואני ארגיש גאווה שהוא הבן זוג שלי.
מה עושים?
החשיבה שלי מוטעית?
יש מצב לשפר ב250 נק' (זה הציון שהוא צריך) בפסיכומטרי?
אם בסוף זה אכן יגיע למצב של פרידה אני לא יודעת אם יהי לי נעים להיפרד ולהשאיר אותו לבד...איך כן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות