שלחה לי רמזים... האם הייתי צריך לבקש מספר טלפון?

שלום לכולם
אז ככה אני בן 20, משרת בעיר הבהדים ועושה יומיות (אל תשאלו איך השגתי את זה).
אני משכיר דירה בבאר שבע, וכשאני יוצא מהבסיס אני עובד במסעדה במרכז ב"ש.
אף פעם לא הייתי בזוגיות.
עד כאן הרקע.
טוב היום עבדתי ולמסעדה נכנסה איזה בלונדה יפה. וואלה איך שהיא נכנסה אמרתי מה לא הייתי נותן כדי להיות חבר שלה, של מישהי "על רמה", כאשר אותי רוצות רק ה"פרחולות".
באתי לקחת ממנה הזמנה ואני קולט שהיא קצת יותר נחמדה מהלקוח הממוצע. לקחתי ממנה הזמנה בכיף ויצא לנו לעשות מין שיחה קטנה באנגלית מתברר שהיא סטודנטית מארה"ב (יעני לא מדברת עברית, רק אנגלית), היא סיפרה לי מה היא לומדת ואפילו שאלה אותי מה אני עושה ואם אני סטודנט אמרתי לה אני בצבא והיא גם שאלה אותי אם אני מתכנן טיול אחר כך...בקיצור הייתה שיחה קצרה וקולחת.
משם המשכתי בעבודה אבל קלטתי אותה מסתכלת עליי כמה פעמים...
בסוף הארוחה שאלתי אותה איך היה אם היא נהנתה והיא אמרה בחיוך זה היה טוב מאוד. והלכה.
בהמשך היום המקרה לא יצא לי מהראש ושאלתי את עצמי האם הייתי צריך לבקש את המספר שלה?
מצד אחד, ישר האנטי תקף אותי.
תבינו היא בת 24, וסטודנטית, ומארצות הברית...לאן אצא איתה? יהיו לנו בכלל נושאי שיחה?? זה לא חכמה רק לבקש מספר ולצאת צריך לחשוב כמה צעדים קדימה...
מה גם שהתביישתי משאר העובדים...
ומצד שני, הרי אני יודע שהזוגיות הזאת לא הייתה נמשכת יותר מידי זמן, וזה יכול להיות כיף, אפילו כמה חודשים, שמישהי מחכה לך שאתה חוזר מהצבא...שיש לך עם מי לצאת, שיש אהבה, וכך גם אוכל לצבור ניסיון....אז מה כלכך רע בזה? שישר נתקפתי אנטי. ובכלל ישנם סיפורים פה ושם על גברים שיוצאים עם גדולה מהם ויש להם זוגיות מדהימה...
ומצד שני וואלק חברה ראשונה שלי בת 24 סטודנטית מארצות הברית? וואלה זה מוזר.
מה אתם חושבים? הייתי צריך לבקש מספר טלפון? או שהנימוקים שלי מצדיקים הישארות בגדר מוכר/לקוחה?

זה גורם לי לחשוב...הרי בתקופת התיכון קיבלתי הצעות לזוגיות אך דחיתי אותן פעם אחר פעם. וכאשר אני מסתכל לאחור אני מסכים שנהגתי נכון והייתי עושה כך עוד פעם, כי תמיד האמנתי שאם אני לא אוהב מישהי אין לי מה לצאת איתה, וכשתגיע האחת שאני יתאהב בה אז אני אצא איתה בטוח.
אבל מה אם תבוא האחת שאני יאהב, ואני מוצא תירוצים ונימוקים שהיא לא בשבילי ואין לי מה להתחיל איתה...
ובתכלס הזמן עובר ואף אחד מהתיכון לא זוכר מה שהיה (חוץ ממעגל החברים הקרובים), אז מה היה רע לי כלכך? לחוות ניסיון באהבה, גם אם קצרה וגם אם אני לא אוהב כלכך....הרי הזמן עובר ואפשר רק ללמוד מזה.
אני מהרהר האם פעלתי נכון כל השנים? בבררנות שלי ובכך שחיכיתי באמת להתאהב? או שעשיתי זאת למעשה מהשתפנות (והנימוקים היו רק לעדן את זה, שכאילו יש סיבה אמיתית לכך שדחיתי בנות שהיא לא זה שאין לי אומץ להתחיל איתן)?
ומה לעשות עם הבלונדה מהמסעדה היום?? מה אתם הייתם עושים???