אני בן 25. עוד מעט 26.
תושב עיר קטנה סמוך למישור החוף.
אני אף פעם לא ידעתי מהו אושר. מאז שאני זוכר את עצמי, אני תמיד הייתי בדיכאון.
יש המון מה לספר אך לעולם לא אצליח לדחוס הכל בהודעה אחת.
אבל כן אפשר לדבר על ה"סלעים" הגדולים שמושכים אותי מטה.
הראשון הוא שאני גיי. וזה קשה... כי אף אחד לא יודע מזה. לא מסוגל לספר לחברים ואחרי ששמעתי איך המשפחה מתבטאת בנושא, החלטתי שזה יהיה רעיון גרוע לספר.
חשבתי לעשות צעד שהוא טיפה גדול מבחינתי והוא לעבור לת"א ולהתחיל משם. גם עשיתי כמה טלפונים בנוגע לעבודה ומציאת דירה אבל זה בכלל לא פשוט ואני פוחד מאוד להיכשל. העובדה שאני לא מכיר שם אף אחד לא עוזרת הרבה. רוב חבריי, באופן טבעי, הם תושבי הצפון. אין לי אפשרות לבדוק עם שותפים, כי אף אחד לא מעוניין לעבור כרגע לשם.
אני אדם מאוד מאוד מופנם. לוקח לי נצח להיפתח ואני נפגע בקלות.
אני גם לא אוהב איך שאני נראה והדרך בה אני מדבר. הכל נראה לי Off אצלי.
אני מתקשה מאוד להתמיד בעבודה וממעט לצאת למקומות ציבוריים.
קשה לי שכל הזמן מסתכלים עליי ובוחנים אותי. אני עייף. עייף מאוד. נמאס לי גם לבחון את עצמי ולהרהר אודות כל הברה שיוצאת מפי.
מעל הכל, אני מרגיש לבד. גם בחברה. אני תמיד נודד למחוזות אחרים, גם מבלי באמת להתכוון לזה. אני מרגיש שהגעתי לקצה וקשה לי מאוד עם זה.
אני לא מסוגל לפגוע בעצמי ולא אעשה זאת אבל נורא קשה להחזיק מעמד...
אני די מתפרק ואבוד. ועייף... כ"כ עייף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025