יורד לי מחבר שלי, הדאגות שלי מוצדקות או שאני צריכה לשחרר?

שלום לכולם,
בזמן האחרון אני מאוד מבולבלת,
חבר שלי (19) ואני כבר כמעט שנה וחצי ביחד,
הולך לנו טוב ויש הרבה אהבה.
בטבע שלי אני טיפוס שרואה תמיד קדימה ואוהבת לתכנן את העתיד שלי עד לפרטי פרטים
בין אם זה סדר היום שלי מחר ובין אם זה העתיד הרחוק (במה אעבוד,כמה ילדים יהיו לי עם מי אחיה וכ'ו).
חבר שלי בניגוד אליי, בקושי מתכנן את החמש דקות הקרובות שלו.
הוא טיפוס מאוד זורם שחי מהיום להיום
והפער הזה יוצר בינינו מתחים,
לפעמים זה נחמד
בעו שאני מעדיפה שנקבע את מועד הפגישה שלנו יומיים מראש לדוגמא,
הוא נהנה מהספונטניות והזרימה ומעדיף להתקשר אלי שלוש שעות קודם ולהזמין אותי אליו לישון או לאיזו יציאה נחמדה
אנחנו משתדלים לעשות קצת מזה וקצת מזה וזה.
למדתי ממנו להיות טיפוס יותר זורם ופחות לקחת קשה כשדברים לא הולכים לפי התוכנית ובסך הכל זה עושה לי טוב לזרום איתו.
הבעיה שלי מתחילה כשמדובר בחיים,
אני מרגישה שיש לו את קלות הראש שמאפיינת צעירים .
אני יודעת שאני לא יכולה לפתוח את הפה כי אני צעירה בעצמי אבל בכל זאת,
הוא לא לקח ברצינות את הצבא ולכן הוא גם לא רוצה להתגייס לשום מקום משמעותי (השאיפה שלו זה לעשות חמש תשע)
הוא לא חושב על כך שזה יכול לדפוק אותו בעתיד הוא נהנה להסתובב עם חברים לצאת וללכת למסיבות.
גם בעבודה הוא לא טיפוס כל כך אחראי מרשה לעצמו להבריז לבוס ובגדול להנות מהחיים.
אני נורא דואגת לו ויושבת לו הרבה על הראש
מציקה לו בנאומים ובדברי הוכחה על כך שהוא צריך לקחת את חייו בידיים ולראות את העתיד.
הוא תמיד עונה לי שאני צריכה להיות יותר רגועה ולהאמין שיהיה טוב וכשבאמת יהיה צריך הוא יתאפס.
אני חושבת שגיל 19 זה כבר גיל מספיק גדול לקחת את החיים בידיים,
אני משקיע בלימודים שלי לומדת קשה ומפתחת את עצמי כדי שבעתיד אני יוכל לבנות משפחה לפרנס אותה בכבוד ולחיות חיים טובים.
אני אוהבת אותו מאוד ורוצה אותו בחיים שלי עוד הרבה שנים,
אני רוצה אותו בתור בעלי לעתיד והאבא של הילדים שלי,
אבל הזלזול שלו בעתיד שלו ממש מוריד מהערכה שלי כלפיו ואני מתחילה לפקפק בנו.
אם הוא יתגייס למקום נמוך בצבא איך הוא ימצא עבודה בעתיד? אם הוא לא שואף גבוה אז במה הוא יעבוד? איך הוא יבנה את החיים שלו?
אני יודעת שאני לא יכולה לשנות את האופי שלו, והאמת היא שאני גם ממש לא רוצה, דווקא השלווה והרוגע שלו מאזנים את הלחץ שלי אבל אני כן רוצה שהוא יתחיל לראות את החיים שלו באור שונה ולהסתכל יותר על העתיד
אשמח לתגובות מאנשים מעל גיל 20 בעלי חוכמת חיים שיעזרו לי להבין אם הדאגות שלי מוצדקות או שאני צריכה לשחרר ובכללי מה לעשות
תודה לכל העוזרים