הוא רוצה לצאת לקצונה, האם זה כדאי?

חבר שלי (המדהים) ואני ביחד מזה שלוש וחצי שנים,
הוא בתפקיד 'לוחם מעברים' (נמצא במשטרה הצבאית בגבולות י-ם) ואני בשירות לאומי קרוב לבית.
כבר כמה זמן שהוא רוצה מאוד לצאת לקצונה, אך לאחרונה הוא החליט לוותר על זה מסיבה שקשורה לקשר שלנו.
לפני שניכנס לפרטים, חשוב לי לומר ששניה אחרי שהוא אמר את זה- אמרתי לו שיצא לקצונה.
אני תמיד בדעה שצריך ללכת אחרי החלומות שלך ומטרת הבן/בת הזוג זה לתמוך בחלומות האלו ולעזור לך להתגבר על הקשיים בדרך להשגת היעד.

אך כאן הסיפור מעט מסתבך.
אני לא יודעת מה המניעים שלו לקצונה ואני גם לא כ"כ יודעת עד כמה הוא מודע אליהם.
עד לא מזמן, כשזה היה בראש מעייניו, הוא מדי פעם הזכיר את הנושא שקצונה זה כסף והטבות.
אם הוא רוצה את זה מהסיבות האלו- מובן שאין לי שום רצון לצדד בזה.
מצד שני, הוא הוסיף שכולם מחכים להשתחרר מהצבא אך לא תמיד יש דברים מרתקים לעשות אחרי זה. כלומר- יש לו תעודת בגרות אבל לא גבוהה, הוא לא רואה את עצמו עדיין לומד באוניברסיטה ... לעבוד בצבא יכול להיות אחלה דבר.
עם זאת - אני יודעת שמשהו שהוא רוצה לעשות כבר הרבה זמן זה לעבוד בתור יוטיובר, אבל הוא לא מצליח לראות את עצמו עושה את זה וכשיוצא לנו לדבר את זה הוא מעלה את הנושא שזה סיכון מבחינה כספית.
בנושא הזה חשוב לי לציין שאני באה ממשפחה מבוססת יותר, כך שתמיד יותר קל לי ללכת אחרי השאיפות שלי, אך עדיין אני מאמינה שהדברים שהוא מדבר עליהם זה תירוצים- כי הוא יודע שאעזור לו ואתמוך בו. מצד שני, אני יכולה להבין אותו ואת זה שהסיטואציה שאני עוזרת לו מבחינה כספית אולי לא תהיה נעימה לו.
בחזרה לנושא- הסיבה שהוא החליט לוותר היא שכרגע הוא חוזר מהבסיס אחת לשבועיים ואין ספק שזה קשה עבור שנינו. עד עכשיו לי היה קשה עם זה, ולאט לאט זה פחות קשה לי, אך לאחרונה הוא מעלה את זה שלו קשה.
אישית אני מעדיפה שהוא לא יחתום קבע (קצונה מחייבת קבע), ודווקא כשהוא כל הזמן דיבר על לחתום קבע אני הרגשתי רע עם זה- כי עד לא מזמן לא היתה לו בעיה גם לא לדבר איתי שבועיים, אז הרגשתי שהרצון שלו לחתום קבע מתקשר לרצון שלו לתפוס מרחק.
איכשהו הוא התהפך בזמן האחרון והוא זה שיוצר את השיחות והוא זה שטען שאני מרגישה לו מרוחקת.
יכול להיות שזה נובע מהעובדה שהוא היה צריך את הריחוק הזה ונתתי לו אותו, ואז הוא חזר ורצה יותר קרבה, ועכשיו אני נותנת לו אותה.
אז עכשיו כשהוא מדבר על לא לצאת לקצונה זה מעמיד אותי במצב לא נעים - כי אני שמחה על זה שהרצון לקרבה חזר להיות הדדי, אך עבורי זה לא מתקבל על הדעת שהוא לא יתקדם בגלל הקשר שלנו.

היבט נוסף שחשבתי עליו, הוא שכרגע הוא נמצא כמעט שנה בצבא אז זה מעולה עבורו לראות את עצמו גם חותם קבע. זה מעולה מהבחינה הזאת שבמקום להתמרמר על כל יום שהוא נמצא רחוק מהבית, הוא מצליח לראות את עצמו נשאר שם מרצונו החופשי. מצד שני, כשהוא יסיים את השירות הסדיר שלו, אני בכלל לא בטוחה שהוא עדיין ירצה להישאר שם, אך כבר לא תהיה לו ברירה כי הוא חתום על חוזה בשל היותו קצין...

אשמח לתשובות מפורטות על מגוון השאלות והתהיות שהעלתי כאן, שכולן מתרכזות לשאלה אחת מרכזית - האם כדאי לצאת לקצונה?