התדרדרתי בלימודים בגלל תקופה קשה שעוברת עלי, איך לנקות את הראש?

שלום,
אני לומדת בכיתה י"א בבית ספר מאוד נחשב לאמנויות במגמת תיאטרון.
מחטיבת הביניים התחלתי להיות תלמידה ממש טובה. אני מאוד אוהבת ללמוד, יש לי ציונים גבוהים והמורים מאוד אוהבים אותי. גם חברים שלי מאוד נהנים בחברתי ובאמת שזכיתי בחברי אמת שתמיד יהיו שם בשבילי ואני בשבילם.
אני כותבת הרבה, בעיקר שירים אבל גם קצת מערכונים (כתבתי גם מחזה אבל הוא לא ממש טוב...). אני לא עושה בעיות, לא היה לי חבר מעולם, אני לא יוצאת בערבים וההיפך הגמור מפרחה.
חלומו של כל הורה נכון?
אז זהו שלא ממש.. ההורים שלי לא ממש מעריכים אותי. הם לא מקבלים אותי כמו שאני וכל הזמן באים אלי בטענות על למה אני לא כמו בנות אחרות.
אבל בואו נשהה את זה לרגע ונעבור למשהו אחר..

בשבועות האחרונים עברה עלי תקופה מאוד לא פשוטה. זה התחיל במשהו לא נעים כלל בבית הספר שקשור לזהות המינית שלי (שאותה לא אפרט מטעמי אנונימיות) והמשיך במותו של סבי האהוב.
בעקבות המוות (שקרה בנסיבות די מזעזעות), במצב של דחיקה שלי לפינה מצד אמי וחוסר ברירה, סיפרתי לה על אותה נטייה מינית.
היא עדין מכחישה וזורקת לי הערות ממש מגעילות שמתחילות לעבור את הגבול.
יש עלי עומס נפשי גדול מאוד ואני כבר לא מצליחה להתרכז בלימודים. אני לא מקשיבה כמו שצריך בשיעורים, מדרדרת בציונים אפילו במקצועות האהובים עלי, והעומס הכבד כל כך בבית הספר לא משאיר לי מקום להרגע. יש לי כל כך הרבה עבודות ומבחנים להגיש בימים הקרובים, שמרוב הלחץ אני לא מצליחה כבר לעשות כלום.
הייתי כבר בשתי שיחות אצל היועצת אבל הן לא עזרו לי כל כך..
אפילו הכתיבה, המקום הכי אישי ואמיתי שלי שבו אני מבטאת את המחשבות האישיות והרגשות שלי, ותמיד מהווה לי מקום פורקן, כבר לא מצליחה להרגיע אותי.
אני מדברת עם חברים שלי אבל לפעמים מרגיש לי כאילו להוציא ולדבר גם כבר לא עוזר לי.
מה שעושה לי הכי טוב (וזה ישמע קצת מוזר לחלקכם) זה תשומת לב חיובית ממורים. אולי בגלל שאין לי את זה מספיק מההורים שלי. חיבוק, מחמאות, אפילו שם חיבה או חיוך מהם במסדרון יכולים לעשות לי טוב במשך כמה שעות טובות.
יש לי כמה מורים מדהימים שיודעים על חלק ממה שקרה (חוץ מהחלק של ההערות המגעילות של אמא שלי) וכל הזמן התעניינו במה קורה איתי ואיך אני מרגישה. אחרי חנוכה, כשנגמרה השבעה ועבר זמן אחריה, הם הפסיקו לדבר איתי על זה. הייתי מאוד רוצה שהם ימשיכו לדבר איתי, אני רוצה לשתף מבוגר כלשהו במה שאמא שלי אומרת לי, אבל ליזום איתם שיחה נשמע לי קצת מוזר, אפילו מתבכיין. אני לא רוצה להעיק ולהכביד עליהם סתם משום מקום. אני לא יודעת איך לפתוח איתם שיחה.
אני ממש רוצה לחזור להיות התלמידה המצטיינת הזו שכולם אוהבים. הציונים הגרועים האלה עושים לי עוד רע כאילו לא מספיקה כל התקופה הזאת.
אני לא מצליחה ללמוד למבחנים, וגם לא להתרכז במבחנים עצמם.
איך אפשר לנקות את הראש מכל מה שעובר עלי כדי להתרכז בעשרות מטלות הלימודים שיש לי בשבוע הקרוב? חלק מהמטלות האלה הוא להגשה עם עוד ילדים ואני מרגישה שאני גם דופקת אותם.
יש לי גם ללמוד המון טקסט למגמה (טקסטים של חברים שלי לתרגילים שלהם ואם אני לא אלמד כמו שצריך הם יכשלו.)
למה אני כבר לא מצליחה לעשות כלום כמו שצריך?? אין לי כוח כבר לכלום. אני מסתובבת עם תחושה מרה ומגעילה.
איך לנקות את הראש? מה אפשר לעשות?
בתחילת השבוע הייתי בטיול שנתי שלושה ימים בנגב, וזה עשה לי טוב להתנתק קצת, למרות שגם שם בכיתי קצת בלילה בחדר. ישר כשחזרתי הביתה, לנוכחות המעיקה של אמא שלי וראיתי את כמות המטלות שיש לי לעשות, התמלאתי שוב חלחלה.
תודה רבה לכל כותבי העצות באשר הם!