הכרנו בבר בו הוא עבד. אני נהפכתי בקלילות ללקוחה מועדפת והקליק נוצר. העברנו חודשיים של סקס מטורף וקינקי בכל פעם שחזרתי מהצבא עד שנמאס לו. אחרי כחצי שנה ללא שום קשר בנינו, הוא החליט לחזור לחיי. הבהרתי לו בצורה חד-משמעית שאני לא הבן-אדם שהייתי קודם. שמין עושה לי רע לעיתים ומכניס אותי להתקפי חרדה. הוא בתגובה אמר שהוא בסך הכל רוצה לראות אותי ואין לו ציפיות מיוחדות. מה שיהיה יהיה. זרמתי. עוד מהרגע הראשון הוא נגע בי יותר מידי ונדמה היה שהרצון שלו לדבר מהווה סתם מילת קוד שחוקה. הוא עצר ליד אתר בנייה נטוש וניסיתי לזרום עם הסיטואציה. לרצות אותו. עד שבשלב מסוים היה לי קר, האבנים שרטו אותי בגב ופשוט לא נהנתי. לא היה לי אוויר. התחלתי לבכות. אמרתי לו לעצור, ביקשתי שיתן לי שנייה. הוא בתגובה פשוט נגע בי במקום אחר. כשניסיתי לדחוף אותי מעלי הוא אמר שאני אוהבת את זה ושאני אספיק לשחק איתו משחקים. ממתי להגיד לא זה לשחק משחקים?! בשלב מסוים נכנעתי, נתתי לו מה שהוא רוצה ואני לא חזרתי לעצמי מאז. אני רוצה להתלונן, כי לא מגיע לי לפחד ככה. ניסיתי לדבר איתו להסביר לו שהוא לא הבין אותי, שלא נהנתי. רק רציתי שיבקש סליחה. הוא בתגובה חסם אותי בוואטסאפ. אני מפחדת מתלונה כי יש לי עבר בעייתי שהוא מודע אליו ויכול לנצל לטובתו (ניסיון אובדני, תקיפות מיניות) ומנגד, אני מתפקדת לחלוטין כבר תקופה ארוכה. אני לא מסוגלת להחליט מה מפחיד אותי יותר... הפחד מחשיפה או הפחד שאני מסתובבת איתו עכשיו, בכל תחנת רכבת בה יש חייל מהצנחנים, בכל בר בעיר שלי בו ישנו סיכוי שאולי תעבוד - בכל פאקינג מקום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025