אני בת 19 , התגייסתי לפני שנה והייתי אמורה להיות תצפיתנית. הייתי תמיד ילדה חרדתית פחדתי מאוד לפני הגיוס ובמהלך הטירונות סבלתי מאוד ולכן שחררו אותי אחרי חודשיים כי פסיכיאטר ראה שהיו לי חרדות ושקשה לי לתפקד ואני בקושי אוכלת ואני סובלת מאוד. לא רציתי שישחררו אותי וביקשתי להיות בבסיס פתוח כי ככה יהיה לי יותר קל. אחרי ששחררו אותי עשיתי בדיקות כדי לחזור לצבא וחזרתי אחרי שבעה חודשים בהם הייתי בבית פרחתי ונרגעתי והרגשתי כה טוב. כעת, חזרתי אל הצבא ולצערי אני לא מתפקדת אפילו שאני בבסיס פתוח ומגיעה בסביבות השעה 17:00 הביתה יש לי חרדות אני לא אוכלת, קמה כל בוקר בבהלה, גם בשעות הערב כשאני בבית אני מוטרדת. כשאני אומרת להורי שקשה לי ואני רוצה להשתחרר, כי הפסיכיאטר אמר שמתי שאני מרגישה שזה גדול עלי לבוא אליו והוא ישחרר אותי מן השירות, הם לא מבינים אותי ורוצים שאני אמשיך את השירות ולא מבינים למה קשה לי. יש לי עוד שנה ושמונה חודשים ואני מפחדת שיהיה לי קשה. אני רוצה להשתחרר כדי להיות חופשייה שוב ולהרגיש טוב ולא לסבול יותר כמו עכשיו כי אני בת 19 ואני צעירה וקשה לי כל יום להיות בסבל. ומצד שני, אני מפחדת להשתחרר כי אני חושבת שלא יקבלו אותי לעבודות וכולם יסתכלו עלי בצורה חריגה ויגידו שאני לא מסוגלת לעשות צבא. המשפחה המורחבת תתבייש בי וגם החברים יחשבו שהם יותר טובים ממני. מה עלי לעשות ? להקשיב לראש שאומר להישאר כדי לא להסתבך בעתיד ? או ללב - שאומר להפסיק את הסבל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025