התקף חרדה רציני לגבי מה יהיה איתי בעתיד...

אני עוד מעט בת 34 ולא השגתי אפילו רבע ממה שחשבתי שיהיה לי בגילי. אני מביטה על חיי ועל אנשים אחרים בגילי ומרגישה מרחק שנות אור מהם מבחינת הכל.
הם נשואים או בזוגיות ואני לא. חלקם הגדול כבר עם ילדים.
רובם כבר מתמודדים עם משכנתא ודברים רציניים בעוד אני מפחדת לעשות צעד לצאת מהבית של ההורים. גרתי לבד או עם בן זוג בעבר אבל תמיד חזרתי הביתה אחרי שנה בערך.
מבחינת קריירה אני אומנם משכילה מאוד (שני תארים) ועבדתי כמה שנים רצוף במקום עבודתי הקודם ואף קודמתי שם, אבל החלטתי לפני שנה לעזוב כי מיציתי, מקום העבודה היה רחוק וגם כי הרגשתי שחיי תקועים ואולי הגיע הזמן לשינוי. בנוסף התחום בו בחרתי לעסוק, על אף שאני מאוד טובה בו, הוא שוחק והמשכורות בו סבירות אם כי לא גבוהות (חינוך למי שלא הבין).
מאז שעזבתי את המקום הקודם אני מנסה למצוא את עצמי, מנסה לצאת מההוראה וההזדמנויות דווקא מגיעות ואפילו תפקידים רחבים יותר, אבל ברגע האחרון אני משתפנת או כי המשכורת יותר נמוכה או כי אני חוששת שלא אשתלב ואכשל. ההורים לוחצים לכיוון ההוראה כי זה מה שנקרא המסלול הבטוח, המוכר עם משכורות שהן בסדר ומנסים לשכנע אותי לוותר על ניסיון ללכת לתפקידים קצת שונים שלא בטוח מה מסלול ההתקדמות בהם. בנוסף הם אומרים שכבר הוכחתי את עצמי בחינוך והוראה אז כדאי שאשאר ואבנה את עצמי שם.
ואני כולי חרדה כבר מהכל. השנים עוברות ונראה שאין לי שום מסלול, לא בזוגיות, לא בקריירה ולא בבניית חיים עצמאיים. הסביבה בה גדלתי היא מאוד ביקורתית וחסרת אמונה וגם אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, שופטת את עצמי בחומרה, מתביישת בטייטל "מחנכת כיתה" מצד אחד אבל מצד שני אין לי אומץ לצאת לתפקידים אחרים שמוצעים לי כי הקידום בהם אינו ברור כמו בהוראה. אני אפילו חושבת על כך שכנראה לעולם לא אתחתן ואז אצטרך לדאוג לבד לקניית בית וכד' ואולי ארצה גם להביא ילד לבד שזה עוד כסף, ואז אולי כן כדאי להישאר בהוראה כי שם לפחות אני יודעת שארוויח משכורת סבירה פלוס מאשר לקחת סיכון בתפקיד אחר. אני גם רוצה לשכור דירה ולהתרחק מההורים וזה תלוי כמובן במשכורת שתהיה לי. הראש שלי מתפוצץ ממחשבות ויש בקרים שאני קמה עם מחנק בגרון, סוג של פאניקה של מה יהיה ושהזמן עובר. אני תוהה האם עלי פשוט להיכנס לתלם מבחינת העבודה, להמשיך במסלול המוכר והבטוח או לקחת סיכון עם תפקיד אחר ולהיות אופטימית שזה יביא לדברים טובים כי יש לי יכולות ומעוף (אני לא אדם אופטימי ואני גרה בסביבה מאוד לא אופטימית)?
איך יוצאים מהחרדה הזאת ואיך מתחילים לסדר את החיים?